קריטריון זה מתייחס ל:
פרשנות הטקסט
ציווי נודע זה מן התורה עניינו ערך אהבת הרֵעַ. "וְאָהַבְתָּ" – תֹאהב או אֱהֹב (ו' ההיפוך במקרא הופכת צורת עבר לצורת עתיד או ציווי). בפשטות הפירוש הוא: על אדם לאהוב את זולתו כשם שהוא אוהב את עצמו.
בהקשרו המלא מופיע הפסוק בספר ויקרא פרק י"ט בתוך רצף של ציוויים מוסריים שבין אדם לחברו, וביחס שבין פסוק זה ובין קודמו מופיעים שני ציוויים המשלימים זה את זה על דרך הניגוד:
"לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ ... לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ ... לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. אֲנִי ה'."
(ויקרא י"ט, 17-18).
הסיומת "אֲנִי ה'" אופיינית למרבית הציוויים בפרק זה, כמו להדגיש כי חובות מוסריות אלו הן חלק בלתי נפרד מן הציווי האלוהי שבמקרא. זאת – בדומה לחובות ולאיסורים המוסריים הכלל-אנושיים שבעשרת הדברות: .
אכן, על מרכזיותן של המלים "ואהבת לרעך כמוך" בתרבות היהודית והכללית כבר עמדו רבים בכל הדורות. לפניכם למשל דבריו של דוד בן גוריון, מתוך הרצאה שנשא חודשים אחדים אחרי קום המדינה (בי"ד בטבת תש"ט, 15 בינואר 1949) באספת בעלי מקצועות חופשיים:
ההיסטוריה עשקה את עם ישראל מהרבה דברים: לא ירשנו ארץ גדולה ורחבה, לא היינו עם רב-מספר. לא ניתנה לנו עוצמה מדינית… אולם דבר אחד העניקה לנו ההיסטוריה מראשית היותנו – כוח מוסרי גדול שאולי אין דוגמתו בתולדות עמים אחרים. …"ואהבת לרעך כמוך". בשלוש מילים אלו נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות… לא לקפח, לא לגזול, לא לעשוק, לא לפגוע – התורה היהודית לא הסתפקה באלה. לא די בהימנעות מפגיעה בזכויות הזולת; יחסי אדם צריכים להיות בנויים על שותפות גורל, על עזרה הדדית… על אהבת הבריות…
"ואהבת לרעך כמוך"… רק בצו זה יימצא המפתח לחוקי ישראל ומשפטיה.
מעובד על פי: דוד בן גוריון, "מהפכת הרוח", חזון ודרך, הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"א-1951, כרך ראשון, עמ' 34-31
למרות פשטותו לכאורה של הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", הוא מעורר שאלות רבות, שבחלקן חשוב להעלות בלמידה. למשל: כיצד אפשר לצוות על רגש כמו אהבה? מיהו "רעך" המוזכר בפסוק – האם מדובר רק בחבריך הקרובים או בכל אדם? האומנם יכול אדם לאהוב את זולתו "כמוהו"? מה טיבו של היחס "לרעך", ומדוע לא נכתב: את רעך? מה היחס בין ציווי זה לציוויים הקודמים לו בפסוקים? ועוד כיו"ב.
שאלות אלו אינן רק בגדר עיון פרשני, אלא הן נוגעות בחלקן להבנה הבסיסית של הציווי ולאפשרות יישומו. ראו להלן בנקודות להעמקה.