פרשנות הטקסט - כלל גדול

"כְּלָל גָּדוֹל"

קביעתו של ר' עקיבא לראות דווקא בציווי זה את "הכלל הגדול בתורה" אינה מובנת מאליה, והיא עשויה אף להפתיע, שכן היא מעמידה במרכז ההתגלות לא מצווה דתית או פולחנית, אלא ערך אנושי בסיסי שכמותו נמצא בכל תרבויות העולם.

בדבריו אלו על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מדגיש ר' עקיבא את חשיבותו של ציווי זה מעל לציוויים האחרים שבתורה. יתירה מזו, לפי פרשנים רבים, הביטוי "כְּלָל גָּדוֹל" משמעו שציווי זה כולל בתוכו את כל (או רוב) הציוויים האחרים, כביכול ציוויי התורה הספציפיים (לפחות אלו ש"בין אדם לחברו") נגזרים במישרין ובעקיפין מציווי כללי זה. כלומר: האיסורים לשקר לזולת, לרכל עליו, לרמות אותו וכו' (איסורים המופיעים כאמור בפסוקים שלפני כן) כלולים למעשה בציווי הכללי: "ואהבת לרעך כמוך".

עמדה זו מהווה דוגמא למדרש על הפסוקים, שכן התורה עצמה אינה מבליטה פסוק זה יותר מאחרים (גם לא בפרק שבו מופיע הפסוק) המדרש מהווה מעין פרשנות אישית, שבה נותן ר' עקיבא משקל יתר לציווי זה, והופכו ל"כלל הגדול" בתורה. אגב, במקור השלם מוצגת מחלוקת בין ר' עקיבא ובין חכם אחר, בן-עזאי, בשאלה, מהו הכלל הגדול בתורה. ראו מדרש ספרא (על ספר ויקרא), פרשת קדושים, יט,יח.

כבר למעלה ממאה שנים לפני ר' עקיבא העמיד הלל הזקן (בסיפור הנודע על הנכרי שביקש להתגייר) את כל התורה כולה על עיקרון מקביל (שאינו אלא פרשנותו המעשית של הלל לציווי המוסרי שבתורה): "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". (על מקור זה ראו ביחידת הלימוד לכיתה ב', "כל התורה על רגל אחת".) אלא שלא כמו הלל, ר' עקיבא הותיר את ההוראה שעל-דרך החיוב: "ואהבת לרעך כמוך".

ואכן, ציוויים מעין אלו ניתן למצוא כאמור כמעט בכל תרבויות ודתות העולם. ראו "ואהבת לרעך כמוך" בויקיפדיה. מעניין במיוחד לציין כי ב"ברית החדשה" שנוצרה במהלך המאות הראשונות לספירה גם בתוך הקשר תרבותי יהודי, צוטט ציווי זה בהקשר לציוויים האחרונים שבעשרת הדיברות "... כִּי הָאֹהֵב אֶת־חֲבֵרוֹ קִיֵּם אֶת־הַתּוֹרָה ... כֻּלָּן הֵנָּה בִּכְלָל הַמַּאֲמָר הַזֶּה: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (אל הרומים, 13, 8), בעוד שבתורה הוא אינו נזכר בהקשר לדיברות אלא מופיע כאמור בספר ויקרא בפרשת קדושים. יתירה מזו, במקום אחר ציווי זה נכרך יחד עם הציווי של אהבת האל, ונאמר עליהם יחד כי "אֵין מִצְוָה אַחֶרֶת גְּדוֹלָה מֵאֵלֶּה" (הַבְּשׂוֹרָה עַל־פִּי מַרְקוֹס י"ב, 31). וברוח דברי ר' עקיבא, "כִּי כָּל־הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בַּמִּצְוָה הָאַחַת הַזֹּאת: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (גלתים 5, 14).