פתיחת השיעור
לעלות או לא לעלות – זו השאלה
תוכלו לקיים דיון זה בחברותא, שבסופו יתקיים אסיף בכיתה.
נפתח בשאלה כללית:
(בבית כנסת, בכותל, במקום אחר? בביקור שגרתי בבית כנסת או בחגיגת בת או בר מצווה, או בהזדמנות אחרת?)
ניתן להיעזר גם באירוע הבא כבסיס לדיון:
ראש בראש
תומר מתקרב לגיל שלוש עשרה. הוא נרגש מאוד, ומתכנן כיצד לחגוג את הגיעו לגיל ההתבגרות.
לא מזמן הוא השתתף בחגיגת בר מצווה של בן דודו, אסף. החגיגות כללו מסיבה כיפית עם החברים והמשפחה וכן נסיעה לכותל המערבי ועלייה לתורה שם, בליווי בני המשפחה והחברים הקרובים. בזמנו אסף שיתף את תומר בהתלבטות שלו אם לעלות לתורה, ולבסוף הוא החליט לעשות כן. הוא החל להתכונן לכך זמן רב לפני האירוע: הוא למד לקרוא בתורה, הכין דרשה ועוד. סבא אפרים ואבא של אסף ליוו אותו כשספר התורה הגדול בידו, וכולם זרקו עליהם סוכריות ושרו "סימן טוב ומזל טוב". ראו שהוא מתרגש מאוד.
כעת, כשהגיע תורו של תומר, גם הוא מתלבט, אבל בניגוד לאסף, הנטייה שלו היא לא לעלות לתורה. הרי במשפחתו לא נוהגים להתפלל בבית הכנסת, והוא ממש לא מכיר תפילות, ומה פתאום עכשיו לעלות לתורה, ובשביל מה? למזלו, ההורים שלו אינם לוחצים עליו. הם אמרו לו שזו ההחלטה הראשונה שלו כבוגר, ובכל מקרה הם יתמכו בו ובהחלטתו. אבל סבא אפרים אמר לו כבר בבר מצווה של אסף: "בקרוב אצלך", ולא מזמן הוא גם שאל אותו מתי יקרא בפניו את הפרשה.
כדאי לחשוב על השאלה מנקודות מבט שונות: מבחינה אישית, מבחינה משפחתית (הן המשפחה המצומצמת והן המשפחה המורחבת), מבחינת החברים והקהילה שהתלמיד משתייך אליה (שכונה, קיבוץ, וכו'), מבחינה לאומית (העם היהודי בכללו, בארץ ובתפוצות), היסטורית, תרבותית וכד'.
ערכו את הטיעונים השונים כשיחה או ויכוח בין תומר לאסף, "ראש בראש".
מכאן ומשם
באסיף בכיתה ניתן לערוך סקר כיתתי: מי מתכוון לעלות לתורה?
בהמשך ניתן להשוות את התפלגות התוצאות בכיתה לנתונים הארציים המתפרסמים בסקרים מפעם לפעם. כדאי לדון בשאלות כמו:
להמחשה ניתן להקרין סרטון מיוטיוב ובו דוגמה לחגיגת בר מצווה פרטית בכותל, בבית כנסת או במקום אחר, הכוללת גם את הוצאת ספר התורה והקריאה בתורה.
מכיוון שהסרטונים ברשת מכילים ברובם מידע פרסומי של גופי הפקה שונים, לא נביא כאן סרטים לדוגמה. תוכלו לבחור סרט לדוגמה כרצונכם בחיפוש ברשת: בר מצווה בכותל (או בצפת ועוד) או בר מצווה בכלל.
כעת, כדי להחליט אם לעלות לתורה וכדי להבין את משמעותה וליצוק בה גם משמעות אישית, נחזור לאחור בזמן, לתקופה שלפני למעלה מאלפיים שנה, כשמנהג זה נולד.
על פי תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ב,ע"א-ע"ב (מתורגם ומעובד)
עֲשָׂרָה תַּקָּנוֹתחוקים תִּקֵּןחוקק, קבע עֶזְרָא:
שֶׁקּוֹרִיןקוראים בַּמִּנְחָהבתפילת מנחה, אחר הצהריים בְּשַׁבָּת
וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁיבימים שני וחמישי (בבוקר)
וְדָנִיןשופטים, מקיימים בתי דין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי
[...]
וְ"שֶׁיְּהוּשיהיו קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי" - ... כְּמוֹ שֶשָׁנוּלמדו (שנו - מלשון שינון, משנה)למדו (שנו - מלשון שינון, משנה) חֲכָמִים:
"וַיֵּלְכוּהכוונה לבני ישראל במדבר שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם" (שְמוֹת טו,22)
דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹתפרשנים, דרשנים אָמְרוּ: אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (יְשַׁעְיָהוּ, נה, 1).
כֵּיוָן שֶׁהָלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה, נִלְאוּהתעייפו, עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְתִקְּנוּ לָהֶם שֶיְּהוּ יהיו קוֹרִין בְּשַׁבָּת, וּמַפְסִיקִיןעושים הפסקה, עוצרים בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין בְּשֵׁנִי וּמַפְסִיקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי, וּמַפְסִיקִין עֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָלִינוּיִישׁנו, יעברו יום ולילה (לינה = שינה) שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא תּוֹרָה. [...]
בָּא עֶזְרָא וְתִיקֵן [שֶׁיִּהְיוּ] שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים (עוֹלִים לַתּוֹרָה)
כְּנֶגֶדכסימן או כייצוג ל- כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיםיהודים שאינם כהנים או לויים, וַעֲשָׂרָה פְּסוּקֵי כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בָּטְלָנִיןמי שבטלים ממלאכה ומקדישים את זמנם ללימוד תורה, כינוי לתלמידי חכמים.