פתיחה

ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!

מי אינו אוהב את ט"ו בשבט? החג של סוף החורף, אשר מבשר גם את האביב שבאופק. יום של נטיעות, פירות יבשים ושירים של אהבת הטבע והארץ. אבל לא תמיד זה היה חג.

אמנם המועד עצמו – ט"ו בשבט –  מופיע במקורותינו כבר לפני אלפי שנים כ"ראש השנה לפירות האילן" (משנה בפתיחת מסכת ראש השנה), אך לאורך השנים הוא פשט צורה ולבש צורה, כמעין סיסמוגרף למצב הלאומי של העם בכל תקופה. מיום בעל משמעות כלכלית בתקופות הקדומות, כשעם ישראל ישב בארצו, הפך ט"ו בשבט ליום של זיכרון וגעגועים לארץ לאורך מאות שנות גלות, עד לחידוש פניו בתקופה הציונית, עם השיבה לארץ.

בשנת 1908  הפך ט"ו בשבט לחג נטיעות  על ידי הסתדרות המורים, לאחר שכבר בסוף המאה הקודמת יצאו מורים עם תלמידיהם לנטיעות ביום זה. בעיני דור המייסדים הייתה חשיבותו של היום הזה רבה עד כדי כך שהכנסת, בית המחוקקים של מדינת ישראל, נוסדה במעמד חגיגי ביום ט"ו בשבט תש"ט, אחרי קיום הבחירות הראשונות לאסיפה המכוננת בינואר 1949. כיום מציינים את ט"ו בשבט בנטיעות ובסדרי ט"ו בשבט כחג של אהבת הארץ וכיום להעלאת המודעות לשמירה על הטבע ואיכות הסביבה.

בגלל מרכזיותו של ט"ו בשבט בסיפור הציוני, בחלוף השנים נכתבו לכבודו שירים רבים. ביחידת לימוד זו נכיר שני שירים לט"ו בשבט, נשיר אותם ונבחן מה ניתן ללמוד מהם על הזיקה לארץ בתקופות שונות בעבר וגם בימינו.

• נשיר יחד את השירים כחלק משיחת ט"ו בשבט.
• נלמד כיצד השירים משקפים תפיסות שונות של הקשר לארץ.
• נכיר ביטויים שונים מעולם הצומח של הארץ המשתקפים בשירים.

יחידת לימוד זו מתאימה מקצתה לכיתות בית הספר היסודי, ומתאימה במלואה גם לתלמידים בכיתות הגבוהות.