פתיחה

ביקרתם עם הכלב שלכם בבית חבר, ולפתע ראיתם את הכלב מכרסם את נעלי הבית של המארח, או גרוע מכך, מפיל במרוצתו כד יקר ערך שנשבר לרסיסים. מלבד התנצלות נבוכה – "לא שמנו לב, הוא בדרך כלל כלב כל כך שקט ורגוע" – האם עליכם לשלם על הנזק שנעשה? 

ביליתם סביב המדורה בטיול עם חברים. בסיום הערב כיביתם את המדורה אך ככל הנראה לא וידאתם שהאש כובתה לחלוטין, ולאחר שעזבתם האש התלקחה והתפשטה והציתה את היער הסמוך. "היינו בטוחים שכיבינו כראוי את המדורה", אתם אומרים – אך מי נושא באחריות לנזק שנעשה? 

הדיון במקרים האלה פותח פתח לחשיבה על גבולות האחריות של אדם על רכושו ועל דרכי פיצוי מלאות או חלקיות הנגזרות מיכולתו למנוע או לחזות מראש את הנזק והפגיעה.

כדי לדון בשאלות אלו, נצא למסע לימוד בפרק ראשון במסכת בבא קמא (השער הראשון) בסדר נזיקין.

המשנה עוסקת בארבעה אבות הנזיקין – הם ארבעת הדגמים הבסיסיים, המופיעים במקרא, של דרכי הנזק, שבהן רכושו של אדם מזיק לגופו או לרכושו של חברו.

ביחידת הלימוד שלפנינו: 

• נעסוק בחובת האחריות של האדם למעשיו והפיצוי שעליו לשלם כאשר הוא מתרשל בחובה זו. 
• נברר מהם ארבעת אבות הנזיקין בשפת המשנה ונדגים את דרכי נזק אלו בעולם המודרני.
• נדון בערכם של  חיים שמנוהלים על פי תודעת אחריות.