משל הקודח בספינה

פרשנות הטקסט

המדרש מספר משל על אנשים ששטים בספינה ומגלים לתדהמתם שאחד מהם החל לקדוח בה חור. האיש אינו מבין מדוע הם מתערבים במעשיו ומתריס: "מה אכפת לכם", הרי אני קודח רק תחת המקום שלי בספינה! 

הקודח מציג תפיסה אגואיסטית שלפיה הערך העליון הוא טובתו האישית. כל מעשה שיעשה יישפט על ידו כטוב – אם הוא תורם לו, וכרע – אם הוא מזיק לו. תפיסה זו אינה לגיטימית בעיני המדרש, והוא מגחיך אותה.

הרי ברור לכול שאדם ששט בספינה אינו יכול להחליט לקדוח בה חור, מאחר שמעשה זה יגרום לו עצמו ולספינה כולה לטבוע, על כל האנשים שבה. כך גם בנמשל, בספינה של החיים, האדם היחיד אינו חי בבועה משל עצמו ומעשיו משפיעים על הסובבים אותו. הוא נדרש לחשוב על ההשלכות של מעשיו ולא לפעול רק על פי אינטרסים אישיים. החברה מצידה, צריכה לשים לב ולהתריע בפני האדם על הנזק שעלול להיגרם ממעשיו.  

ספר ויקרא עוסק, בין היתר, בחובת האדם להקריב קורבן כדי לכפר על חטאיו. המשל מובא במדרש ויקרא רבה, בהקשר דתי-מוסרי ומתמודד עם שאלתם של משה ואהרן על כעסו של האל על העדה כולה בעקבות חטא שחטא אדם פרטי – קורח: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?" בפסוקים, בתגובה לשאלה האל חוזר בו ומעניש את הפרט ואת הקרובים לו בלבד. לעומת זאת, המדרש מעלה טענה שמעשיו של הפרט אכן משפיעים על גורל כולם. יתרה מזאת, כפי שאמרו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה בזה" – עם ישראל אכן נושא באחריות קולקטיבית למעשי הפרט, וכאשר הפרט טועה בדרכו, העם מחויב להוכיח אותו. 

מי שמתגורר בקרב חברה מושחתת לא יוכל לטעון שאינו אחראי לפשעיה ולגורלה: עליו לפעול לשינוי המצב או להתרחק ממנה. אם הוא נשאר פסיבי וממשיך להשתייך לחברה זו, הרי הוא מזדהה עמה ויהיה שותף לגורלה, גם אם הוא עצמו לא היה שותף פעיל במעשיה.

אנשים אחים אנחנו

עד עתה עסקנו במחויבות, באחריות ובנשיאה בגורל משותף. האם ניתן לצרף לשיח גם מילים מסוג אחר, מילים מחברות, כגון: אחווה, רעות, הזדהות או אכפתיות?

בטקסט המלא של המדרש ישנן שתי גישות שמסבירות את טיב היחסים בין הפרט לחברה שבה הוא חי, ובוחנות מה מכונן את הקשר שביניהם. 

הגישה הראשונה רואה את הקשר בין הפרט לחברה כקשר מהותי. החברה היא גוף אחד והפרטים הם איבריה השונים. מחלה באיבר אחד גורמת לתחושת כאב וסבל בגוף כולו.  

עד עתה עסקנו במחויבות, באחריות ובנשיאה בגורל משותף. האם ניתן לצרף לשיח גם מילים מסוג אחר, מילים מחברות, כגון: אחווה, רעות, הזדהות או אכפתיות?

שָׁנָה חִזְקִיָּה: "שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל" (ירמיה נ, יז) - 

מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׂה

לוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים,

כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶם חוֹטֵא וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים.

רבי שמעון בן יוחאי מציג גישה שנייה, שרואה את הקשר בין הפרטים בחברה כקשר של שותפות גורל ודרך. כולנו "שטים יחד בספינה" וחולקים אורח חיים, דרך ומטרה משותפת. משל הספינה בא לתאר את אחריות כלל העם לקריאת התיגר של קורח ועדתו על משה ואהרן. אכן, לעיתים "איש אחד יחטא", אבל האחריות מוטלת על כתפי הכלל שלא מנעו זאת ממנו, ואף הם נושאים בתוצאות מעשיו – "ועל כל העדה תקצוף".

בין כך ובין כך, הלכידות החברתית מחייבת אותנו להיות אחראים, אך מקורה בתחושת השותפות והאחווה. רק קשר אמיץ כזה יכול להוליד את הציווי "ואהבת לרעך כמוך" לצד תחושת החובה.

נתן רפפורט, אחוות אחים הפסל מוצב במרכז הדם של מד"א בבית חולים תל השומר
לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון