נִבדלוּת, בדידות והתאחדות: מבט פסיכולוגי בעקבות אֵרִיך פְרוֹם

כפי שנכתב בספר הלימוד, בעוד שדמיון וזהות בין אנשים מעוררים תחושת שייכות ותמיכה, המצב של היות יחיד ומיוחד עשוי לעורר גם נבדלוּת ובדידות. הפסיכולוג האמריקאי-יהודי אֵריך פְרוֹם, הוגה-דעות, פסיכולוג חברתי ופסיכואנליטיקאי יהודי-גרמני, מראשי הזרם ההומניסטי בפסיכולוגיה. היטיב לתאר זאת בחיבוריו השונים. בספרו הנודע "אמנות האהבה" (The Art of Loving, 1956) הוא מציג את בעיית הבדידות, יחד עם מצוקות נוספות של הקיום האנושי, שהתעצמו בעידן המודרני יותר מאי- פעם.

פְרוֹם השתמש בכלים של הפסיכואנליזה של פרויד כדי לנתח את העולם המודרני ואת השפעתו על חיי הנפש של האדם. הוא הדגיש את חשיבות הצרכים הנפשיים, הבין-אישיים והחברתיים (ולאו דווקא המיניים, כמו פרויד) לאיכות חיי האדם, והבליט את חירותו של האדם לצמיחה ולהגשמה עצמית כמטרת-על של הקיום האנושי.

פְרוֹם קובע כי התשובה המרכזית למצוקות האדם בעידן המודרני היא אהבה (לאהוב ולהיות נאהב) וקשרים אמיתיים  לסוגיהם – קשרים בתוך המשפחה, בין בני-זוג, בין בני אדם בכלל, ואף קשרים עם בעלי חיים ואובייקטים דוממים, ולהבדיל – הקשר עם אלוהים. אולם, לדבריו, היכולת לאהוב היום, בעולם מנוכר של אנשים החיים כיחידים נפרדים, שוב אינה טבעית ומובנת מאליה, כפי שהייתה אולי בעבר. מכאן קביעתו כי אהבה היא "אומנות", ובניגוד למה שמקובל לחשוב, היא דורשת לימוד! 

בדיונו חוזר פְרוֹם אל סיפור אדם הראשון בגן עדן ואל הקביעה של אלהים כי "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, 19) כטקסט מכונן בסוגיה שלפנינו, ולא רק בהקשר לאהבה רומנטית בין בני זוג אלא בכלל מערכות היחסים של האדם.

בספר הובאו פסקאות אחדות מהפתיחה לחלק השני של הספר, תחת הכותרת: