מה בין ייחודיות, לְבַדִיוּת ובדידות?
העיסוק בייחודו של כל אדם מעוררת גם את שאלת הבדידות. כך למשל, בן המלך שראה עצמו כהינדיק בודד עצמו למעשה מהחברה, ועד שהחכם לא הצליח להתקרב אליו, בן המלך חי לבדו, ללא שותפים ובני שיח. נדמה שבעולם המודרני עליית האינדיווידואליזם כרוכה מניה וביה גם בהתגברות מצוקת הבדידות, כפי שעולה בהרחבה בדברי אריך פרום שהובאו בפרק הלימוד.
ועם זאת, יש ערך רב בהבחנה בין המושגים ומצבי הנפש השונים, אף שבדרך כלל נוטים לכרוך אותם יחד: ייחודיות, "בדידות" ו"לבדיות"; וכתואר: [להיות] ייחודי (או מיוחד), בודד ולבד.
נכתוב את שלוש המלים הללו על הלוח זו לצד זו. נבקש מהתלמידים להציע הסבר ליחס בין המלים השונות.
היחס עשוי להיות יחס של סיבתיות (מה גורם למה?) או יחס של משמעות (שדה סמנטי): משמעויות דומות/ קרובות / שונות/ מנוגדות וכד'. לאחר איסוף דברי התלמידים, ננסה להציע את הדברים הבאים, החוזרים בחלקם גם לפירוש הסיפור בבראשית.
אפשר לסייע בחידוד ההבחנה בין המלים באמצעות שלוש השאלות הבאות ביחס לכל אחת משלוש המלים:
ייחודי
בודד
לבד
קבוע או זמני?
קבוע
קבוע (אף שעשוי להשתנות)
זמני
אובייקטיבי או סובייקטיבי?
אובייקטיבי וגם סובייקטיבי
קודם כל סובייקטיבי (יכול להתרחש גם כשאדם מצוי בסביבת אנשים אחרים.)
אובייקטיבי
טוב או רע?
טוב (אם מאמצים השקפה אינדיווידואליסטית)
רע (מצב קשה, כואב, מצער; תוצאה של העדר קשרים משמעותיים, תחושת דחייה וכד'.)
עשוי להיות טוב לפעמים, כיוון שמדובר במצב זמני (מאפשר שקט נפשי, רגיעה, זמן לחשיבה, להתבוננות עצמית וכד')
מעניין לציין כי מחקרים אף הראו שמצב של בדידות נוטה לחזק את עצמו. הוא יוצר במוח מעין "מעגל סגור", שבו האדם הבודד מחזק אצלו מעגלים ודפוסים נוספים של בדידות. המוח מגיב פחות לגירויים חברתיים משמחים (מאשר אצל אנשים לא בודדים), ומנגד – הוא מגיב יותר לגירויים של אירועים חברתיים לא נעימים (מאשר לגירויים סתמיים). האדם כביכול מודע יותר ושם לב יותר למצוקה של אחרים, והתחושה הזו עצמה חוזרת אליו ומשפיעה עליו. במלים פשוטות, אדם בודד חווה ביתר עוצמה את האירועים בסביבתו המחזקים את תחושת הבדידות, ובפחות עוצמה – את מה שעשוי היה להתנגד לה. לא ברור מה גורם למה: האם אי ההצלחה במצבים חברתיים גורמת לאדם למצוא סיפוק ו'נחמה' במצבים לא חברתיים, או שהתהליך הוא הפוך – מי שהיה כזה מלכתחילה אינו פונה למצבים חברתיים ואינו מטפח כלפיהם ציפיות. (מעין בעיית "הביצה או התרנגולת")