פתיחה

כיצד בלבול בין שתי משמעויותיה של המילה 'לשון' הביא לסיפור עלילה משעשע ומעורר מחשבה? ומהו השיעור החשוב שלימד העבד את אדונו? על כך באגדת חז"ל שלפניכם.

הסיפור במקורו במדרש נסמך על הפסוק הידוע מספר משלי: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח, 21), המבטא בקצרה את הרעיון המרכזי של האגדה, ונדמה כי הוא רלבנטי היום יותר מתמיד. 

בימים שבהם לצערנו ביטויים של אלימות לסוגיה השונים הפכו כמעט הרגל ודרך חיים לרבים בקרבנו, מבוגרים וצעירים, האגדה מעלה בצורה חריפה את כוחן של המלים ליצור מציאות – להרוס ולבנות, להרע ולהיטיב. וביתר שאת, בעידן שבו המלים אינן רק נאמרות בעל פה ברגע מסוים ונשכחות לעתים כעבור זמן, אלא מונצחות בהינף יד על המקלדת במחשב ובטלפון החכם, לעתים קרובות בלהט של רגע וללא מחשבה, ושלא בפניו של האדם. הרשתות החברתיות הפכו יותר ויותר במה וזירה שבה יכולות להיאמר ולהיכתב והתבטאויות קשות המופצות במהירות וכמעט שאין דרך להשיבן לאחור. לפי מחקרים שונים, בממוצע קרוב לחמישה ילדים מתוך עשרה (!) מדווחים בשלב כלשהו בילדותם על דחייה חברתית מתמשכת, המלווה לעתים בחרם, שיימינג קבוצתי ועוד. 

יחידת לימוד זו מתאימה כמובן להילמד לכל אורך השנה, אך מומלץ ללמדה בסמיכות לשבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת מטעם משרד החינוך (המתקיים מדי שנה בתחילת פברואר).

ביחידת לימוד זו נלמד את סיפור האגדה ובעקבותיו:

• נדון בכוחן של מלים להיטיב ולהרע.
• נשתף ונגלה אמפתיה כלפי נפגעים מלשון רעה ושיימינג, ונעלה את המודעות לאחריותנו בעניין.   
• נאזין ל"שיר השיימינג", נדון בתופעה ובדרכים להיזהר מפניה.
• נרחיב את אוצר המלים והביטויים שלנו: משחק המלים עם "לשון"; ההבדל בין "לשון הרע" ו"רכילות"; הפתגם "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן".