קריטריון זה מתייחס ל:
פרשנות ודיון בטקסט – א': שירת החיים במלחמה
'חביב אדם' – 'חביבים ישראל'
בדברים הבאים נציג את מהלך הפרק בספר הלימוד, ננסה לסמן בו מקורות מרכזיים ומקורות נלווים, ניתן להם מעט רקע ונדגיש רעיונות מרכזיים.
קישור לפרק בספר "להיות אדם": פרק 2 - ערך חיי אדם
ביטוי המפתח בטקסט המרכזי ממסכת סנהדרין הוא "[כל ה]מקיים נפש ...". מה פירוש "לקיים נפש"? מתי אנחנו מקיימים נפש?
פסוק מסיפור בריאת האדם בבראשית (פרק ב', פסוק 7) (עמ' 54 בספר) שבו האדם הופך ל"נפש חיה" – רגע המפתח הוא הרגע של הפחת נשמת חיים באדם. מה מיוחד בכך? מה היא המתנה המיוחדת שניתנה לאדם שהפכה אותו ל'נפש חיה', ומהן ההשלכות האפשריות של מעמד מיוחד זה? זו שאלה שתלווה אותנו לכל אורך הלימוד של הפרק.
הדילמה: כבכל פרק מפרקי הספר הוא נפתח בדילמה (עמ' 54) דילמה זו מעמתת אותנו עם השאלה: מהו "ערך החיים" ומהם 'חיים בעלי ערך'? מאיזה רגע הם כאלה, ומהם החיים שראוי להילחם עליהם? הרחבה על כך – לעיל ב"פתיחת השיעור".
הטקסט המרכזי של הפרק: "ופשוטים הדברים וחיים" – לאה גולדברג (בוויכוח עם אלתרמן)
את הדיון בערך חיי אדם עושה הפרק באמצעות העלאה של ערך החיים עצמם, הנושאים ערך אינסופי, "פלא החיים". מה נותן לחיים את ערכם ו"פלאיותם"?
כהכנה ללימוד או במהלכו תוכלו להפנות את התלמידים לדף עבודה ב' העוסק בהבנת הנקרא של הקטע המרכזי בעזרת שאלון רב-ברירה צמוד למקור.
המקור המרכזי – מדברי המשוררת לאה גולדברג. הוא נפתח כך:
אני מאמינה באמונה שלמה. שאם יש ערך לחיי האדם, הרי הוא, בעיקר, בדברים הקיימים מאז היות האדם: "כי מתוק האור וטוב לעיניים לראות את השמש" (קהלת י"א ז'). ...
אני מאמינה ... [ש]גופו של האדם החי, חשוב לחיים מכל הגוויות של ההרוגים (ואפילו הם גיבורים), בשדה הקטל ... ולעולם יהא שדה-שיבולים טוב ויפה משממה, שעברו עליה הטנקים, ואפילו מטרתם של הטנקים הללו נשגבה ביותר.
(לאה גולדברג, "על אותו הנושא עצמו", שבועון השומר הצעיר, 8 ספטמבר 1939)
דברי לאה גולדברג אלו מתייחסים לדילמה מעניינת, ורלבנטית לצערנו עד היום. הרקע ההיסטורי לדיון הוא ימי מלחמת העולם השנייה, והחדשות הנוראות שהגיעו לארץ על המתרחש באירופה. השאלה היא: האם אפשר והאם ראוי לשורר את יפי החיים והטבע ולשמוח את שמחתם, גם בימים ובתקופות קשות וכואבות, כגון ימי מלחמה קשה. כפי שנראה, השאלה עוררה מחלוקת בין שניים מענקי הספרות שלנו, לאה גולדברג, ונתן אלתרמן, שהיו שניהם אז בשנות השלושים לחייהם.
השאלה אודות היחס בין האמנות והחיים באה לידי ביטוי גם בימינו, ברגעים שבהם מופרת שגרת החיים, ומתעורר דיון לגבי המשך התנהלות החיים והשאלה, עד כמה להנכיח מציאות זו בכלל המרחב הציבורי בישראל. למשל: האם יש לעצור את השגרה של כולם כאשר יש אזעקת "צבע אדום" בדרום? האם יש להפסיק משחק כדורגל בתל אביב כאשר מתרחש פיגוע בירושלים? האם ראוי לצאת לבלות כשאזרחים רבים בצפון או בדרום יושבים במקלטים? ומנגד, האם מי שמביאים את האקטואליה לאמנות שלהם מחוברים לחיים יותר ממי שמתארים בימים אלו רגע בטבע, במנותק כביכול מן המציאות האקטואלית הקונקרטית?
אפשר להקדים את הצגת השאלה בכיתה, ולאחר דיון קצר בכיתה, להיכנס אל המקורות שלפנינו.