פתיחת השיעור

תמר גרה במושב בגליל. היא קשורה מאוד לכלבָּהּ היילו ומטפלת בו במסירות. תמר נהנית מאוד לצאת איתו לטיולים בחיק הטבע מחוץ למושב.
יום אחד, בחופשת הקיץ, יצאו השניים לאזור הוואדי, מרחק קילומטרים אחדים מהבית. תמר דאגה לשתייה לשניהם. לאחר זמן מה הבחינה שהיילו, שבדרך כלל רץ לפניה, הולך באיטיות, צולע ומתנשף.
בבקבוק לא נשארו הרבה מים, לפיכך החליטה לחזור מיד הביתה – מרחק של כשעתיים הליכה. רוח שרבית יבשה החלה לנשב, ועומס החום היה כבד.
לפתע הבחינה תמר באדם מחוסר הכרה שוכב במורד הוואדי. ללא היסוס ירדה אליו והתיזה על פניו מים, בעיקר על שפתיו הסדוקות מיובש. היא שמחה מאוד כשהאיש פקח את עיניו. הוא סיפר ששמו חיים ובזמן שטייל בשטח מעד ונפל מצוק, כנראה שבר את הקרסול, והוא כבר שוכב זמן רב תחת השמש היוקדת. תמר ניסתה להזעיק עזרה בטלפון הנייד, אך לא הייתה קליטה בוואדי. חיים היה חלש, פצוע ומיובש. תמר הבחינה שבאותו זמן היילו נשכב על האדמה באפיסת כוחות, לשונו משורבבת מפיו והוא נושם נשימות מהירות. היה ברור שגם הוא במצוקה קשה וזקוק למים. אם לא ישתה ייתכן שלא יהיה לו כוח לחזור ולטפס במעלה הוואדי. בבקבוק נשארו מעט מאוד מים. 
תמר התלבטה אם לתת אותם לחיים – אדם זר שפגשה זה עתה, או להיילו – הכלב הנאמן והאהוב שלה.