פרשנות בשילוב שאלות על הטקסט 

'חביב אדם' – 'חביבים ישראל'

במרכזה של היחידה, כאמור, דבריו של רבי עקיבא במסכת אבות שבמשנה (פרק ג', משנה י"ד):

דברי רבי עקיבא מבטאים גישה הרואה את האדם באשר הוא אדם – מיוחד וחביב בכך ש"נברא בצלם אלוהים". מגישה אוניברסאלית זו נובעים בראש ובראשונה ערך חיי האדם, כבודו והשוויון בין בני האדם. ערכים אלו יידונו בהרחבה בהמשך הספר.

בהמשך המשנה מוסיף רבי עקיבא דברים באותה תבנית לשונית, אך עם מסר שונה: ​​​​​​​​​​​​​​

דברי רבי עקיבא בחלק השני משקפים תפיסה פרטיקולארית, בה מרכזים את המבט על קבוצה אחת, שהיא כביכול חביבה במיוחד על אלוהים – עם ישראל, וזאת בעזרת הדימוי של אב ובנו: עם ישראל אהובים על אלוהים כבן על אביו.

שימו לב כי גם הציטוטים מתייחסים לשלבים שונים בתולדות האנושות לפי המקרא: "חביב אדם שנברא בצלם" מתייחס לבריאת האדם בתחילת ספר בראשית, ואילו "חביבים ישראל" מתבסס על פסוק מספר דברים, הספר האחרון בתורה, אחרי שעם ישראל נבחר על ידי האל, נגאל ממצרים ונמצא בעיצומו של מסע לארץ ישראל, לפי המסופר בתנ"ך.

האם יש תואם בין שתי האמירות של ר' עקיבא? ואולי ניגוד וסתירה? ביתר הרחבה עולה כאן שאלת היחס בין גישה אוניברסאלית (יחס שווה לכל בני האדם) ובין גישה פרטיקולארית (יחס של קרבה והעדפה לקבוצת ההשתייכות שלנו (לאום, דת, מדינה וכו').

השוואה זו עולה בעמ' 35 שאלות 2-4 ובעמ' 36. ביחידה נעלה שאלות אלו בקצרה בלבד, כיוון שהן יידונו בהרחבה ובהעמקה בפרק השלישי של הספר, העוסק בערך השוויון.

להלן בפרק זה נתייחס לחלק הראשון של דברי ר' עקיבא, המייחד את מעמד האדם.