קריטריון זה מתייחס ל:
פתיחת השיעור
כל מי שהחל את דרכו בקריאה יודע כי לקרוא ללא ניקוד זה יותר קשה, עלולים לקרוא ולהבין דברים לא נכונים, שונים זה מזה, ולעתים אפילו הפוכים מכוונת הכותב.
גם בעידן הטכנולוגי של היום, כשיש נקדנים אוטומטיים, אי אפשר לסמוך על ניקוד זה, ויש לבדוק אותו ביחס לכוונת הדברים המקורית.
בואו נעשה ניסיון! (מומלץ לבצע את ההדגמה על מסך בכיתה, ולשתף את התלמידים.)
לכה דודי לקראת כלה,
פני שבת נקבלה.
לכה דודי לקראת כלה,
פני שבת נקבלה.
שמור וזכור בדיבור אחד,
השמיענו אל המיוחד,
אדוני אחד ושמו אחד,
לשם ולתפארת ולתהילה
בקשו מהתלמידים לקרא את הפיוט לפי הבנתם. (בהנחה שאינם מכירים מראש את לשון הפיוט.)
לַכָּה דּוּדִי לִקְרַאת כַּלָּה,
פְּנֵי שַׁבָּת נקבלה.
לַכָּה דּוּדִי לִקְרַאת כַּלָּה,
פְּנֵי שַׁבָּת נקבלה.
שְׁמֹר וְזָכוּר בְּדִבּוּר אֶחָד,
השמיענו אֶל הַמְּיֻחָד,
אֲדֹנָי אֶחָד וְשָׂמוּ אֶחָד,
לַשֵּׁם וְלַתִּפְאֶרֶת וְלַתְּהִלָּה.
מוזמנים כעת לפתוח סידור או אתר במרשתת הכולל קטע זה [למשל בוויקיפדיה כאן] ולראות מה הניקוד המקובל וההגיוני של פיוט זה.
אם טעויות כאלו יכולות להיווצר בעידן של היום, על אחת כמה וכמה בעבר, אז כדי למנוע טעויות מביכות ואי הבנות – מדוע ספר התורה לא הגיע לידינו מנוקד?