מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי חַמָּרִים

על הסיפור: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי חַמָּרִים

הסיפור שלפנינו מובא (במדרש תנחומא) מפיו של החכם הארץ-ישראלי בן המאה ה-4, רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, כחלק מדְרָשָׁה העוסקת בפסוק "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ" (תהילים צט, 4). ביחידה זו הובאה גרסה מקוצרת ומעובדת של האגדה בלבד, המתאימה לכיתות א-ב. בכיתות גבוהות אפשר כמובן ללמד את המקור בצורה מלאה יותר, כולל מדרש הפסוקים שבו. 

וזו לשון המדרש במקורו:

מַהוּ "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים" (תהילים צט, 4)?

אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: שְׁנֵי חַמָּרִים מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ שׂוֹנְאִין זֶה לָזֶה. רָבַץ לְאַחַד מֵהֶן חֲמוֹרוֹ. חֲבֵרוֹ עוֹבֵר וְרוֹאֵהוּ שֶׁרָבַץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, אָמַר: [וכי] לֹא כְּתִיב בַּתּוֹרָה "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ וְגוֹ' (= וכו') עָזֹב תַּעֲזֹב" (שמות כג, 5)? מֶה עָשָׂה? חָזַר וְטָעַן וּמְלַוֵּהוּ. 

הִתְחִיל מֵסִיחַ (מדבר) עִמּוֹ: עֲזֹב קִמְעָא מִכָּאן, הַעֲלֵה מִכָּאן, עֲרֹק מִכָּאן, עַד שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ. נִמְצְאוּ עוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. 

וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר: לֹא הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהוּא שׂוֹנְאִי. רְאֵה הֵיאַךְ רִחֵם עָלַי כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי וְאֶת חֲמוֹרִי בְּדֹחַק. מִתּוֹךְ כָּךְ, נִכְנְסוּ לְפֻנְדָּק, אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּיַחַד וְנִתְאָהֲבוּ זֶה לָזֶה.

הֱוֵי: "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה ...".

 

מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, סִימָן א

עזוב תעזוב הובלת חמורים ביחד. אנגליה, 1890
לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון