על הסיפור: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי חַמָּרִים
הסיפור שלפנינו מובא (במדרש תנחומא) מפיו של החכם הארץ-ישראלי בן המאה ה-4, רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי, כחלק מדְרָשָׁה העוסקת בפסוק "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים, מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ" (תהילים צט, 4). ביחידה זו הובאה גרסה מקוצרת ומעובדת של האגדה בלבד, המתאימה לכיתות א-ב. בכיתות גבוהות אפשר כמובן ללמד את המקור בצורה מלאה יותר, כולל מדרש הפסוקים שבו.
וזו לשון המדרש במקורו:
מַהוּ "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים" (תהילים צט, 4)?
אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: שְׁנֵי חַמָּרִים מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ שׂוֹנְאִין זֶה לָזֶה. רָבַץ לְאַחַד מֵהֶן חֲמוֹרוֹ. חֲבֵרוֹ עוֹבֵר וְרוֹאֵהוּ שֶׁרָבַץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, אָמַר: [וכי] לֹא כְּתִיב בַּתּוֹרָה "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ וְגוֹ' (= וכו') עָזֹב תַּעֲזֹב" (שמות כג, 5)? מֶה עָשָׂה? חָזַר וְטָעַן וּמְלַוֵּהוּ.
הִתְחִיל מֵסִיחַ (מדבר) עִמּוֹ: עֲזֹב קִמְעָא מִכָּאן, הַעֲלֵה מִכָּאן, עֲרֹק מִכָּאן, עַד שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ. נִמְצְאוּ עוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.
וַחֲבֵרוֹ אוֹמֵר: לֹא הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהוּא שׂוֹנְאִי. רְאֵה הֵיאַךְ רִחֵם עָלַי כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי וְאֶת חֲמוֹרִי בְּדֹחַק. מִתּוֹךְ כָּךְ, נִכְנְסוּ לְפֻנְדָּק, אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּיַחַד וְנִתְאָהֲבוּ זֶה לָזֶה.
הֱוֵי: "אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה ...".