פרשנות הטקסט

על מקור הביטוי "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"

מקור הביטוי העומד בלב המדרש התלמודי, "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", הינו בספר דברים, פרק ט"ז, 20 בתיאור המצווה הפותחת את פרשת "שופטים". בפרשה זו מפרט משה את המצוות בהן נצטוו בני ישראל, במסגרת נאומו טרם מותו, ובהן: איסורי עבודה זרה, דיני משפט ומוסר, דיני מלחמה ועוד.
בפתח הפרשה, מוצגת המצווה להקמת המערכת המשפטית העברית הרצויה, שמשימתה קיום "מִשְׁפַּט-צֶדֶק" הגון והוגן, ללא משוא פנים ונטילת שוחד. מעניין, כי לצד סיכומה של המצווה, "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", מופיע נימוק המסביר מדוע יש לפעול כך "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ". כלומר, החיים בארץ מותנים בכך שמנהיגיה, שופטיה ותושביה יתנהגו ביושר, ירדפו צדק וישאפו לשלום.