פרשנות הטקסט
מקור הביטוי העומד בלב המדרש התלמודי, "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", הינו בספר דברים, פרק ט"ז, 20 בתיאור המצווה הפותחת את פרשת "שופטים". בפרשה זו מפרט משה את המצוות בהן נצטוו בני ישראל, במסגרת נאומו טרם מותו, ובהן: איסורי עבודה זרה, דיני משפט ומוסר, דיני מלחמה ועוד.
בפתח הפרשה, מוצגת המצווה להקמת המערכת המשפטית העברית הרצויה, שמשימתה קיום "מִשְׁפַּט-צֶדֶק" הגון והוגן, ללא משוא פנים ונטילת שוחד. מעניין, כי לצד סיכומה של המצווה, "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", מופיע נימוק המסביר מדוע יש לפעול כך "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ". כלומר, החיים בארץ מותנים בכך שמנהיגיה, שופטיה ותושביה יתנהגו ביושר, ירדפו צדק וישאפו לשלום.
המדרש שלפנינו, מתחיל בניסיון לענות על השאלה מדוע המילה 'צדק' מופיעה פעמיים בביטוי ("צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"), ומציע נקודת מבט לפיה אנו אמורים לאמץ שני ערכים שצריכים לעמוד בבסיס המערכת המשפטית: דין ופשרה, אולי בהקבלה בין "צדק" ו"שלום". המערכת המשפטית נדרשת לחתור למימוש עקרונות הדין והחוק, אך לא בכל מחיר; ישנם מצבים בהם נדרשת המערכת המשפטית להעדיף השכנת שלום בדרך של פשרה, גם אם הפתרון אינו מתיישב עם 'החוק היבש'.
ההסבר הפשוט לכפילות היא ההדגשה ש"צדק, ורק צדק תרדוף" או, לחלופין, שאת המטרה הצודקת, ניתן לדרוש רק באמצעים צודקים.