פרשנות לאגדת רשב"י ובנו במערה

על האגדה

סיפור רשב"י במערה המופיע בתלמוד הבבלי מציג את עמדתו של רשב"י ביחס לעולם הרומי המרשים שבתקופתו ולהשפעותיו התרבותיות בארץ ישראל. לפי האגדה (במלואה) כפי שהיא מובאת בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף לג, עמוד ב'), לאחר שמתח ביקורת קשה על השלטון הרומאי בארץ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי (רשב"י) נאלץ להימלט ולהתחבא במערה יחד עם בנו במשך שתיים-עשרה שנים. הסיפור מתרחש בתקופת מֶרֶד בַּר-כּוֹכְבָא וגְּזֵרוֹת אַדְרִיאָנוּס (ראו במושגים), שבה נרדפו מנהיגי העם היהודי ונאסר עליהם לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד תורה. מכאן שלימוד התורה של רשב"י ובנו מבטא לא רק את חשיבות לימוד התורה בעיניהם, אלא גם מעין אקט של מחאה רוחנית כנגד הרומאים וגזירותיהם.

אולם מה שהחל כנראה כאילוץ, בריחה מאימת הרומאים, הופך (ומשקף) אצל רשב"י דרך חיים: שתיים-עשרה שנים של התבודדות והתעלות רוחנית במערה (כנראה באזור הר מירון), המְלֻווֹת לפי הסיפור בנס (החרוב והמעיין הפלאיים שליד המערה). (מקובל לזהות בפקיעין מערה המכונה מערת רשב"י.) אכן, גם בהמשך הסיפור (שאינו לפנינו כאן) רשב"י יוצא מן המערה אך מתקשה לחזור לחברה ולעולם.

בתוך כך משתקפת בסיפור המציאות הקשה של קיום תחת השלטון הרומי וגזרותיו, ומעין מרד אישי, קטן, שאינו בדרכים צבאיות, אלא במאבק על המשך לימוד התורה והעברת המסורת היהודית מדור לדור (אב ובנו). (הבן, כנראה רבי אלעזר ברבי שמעון, זכה לימים לפרסום בזכות עצמו.)

(עוד על דמותו של הקיסר אַדְרִיָאנוּס תוכלו לקרוא ביתר הרחבה באישים ביחידה באתר זה לכיתה ב': שׁוֹמְרִים עַל הָעוֹלָם – אֲגָדַת אַדְרְיָנוֹס, הַזָקֵן וְעֵץ הַתְאֵנָה)