ל"ג בעומר – על מה ולמה, ואיך הפך ליום חג?

ל"ג בעומר הוא היום ה-33 מימי ספירת העומר (בגימטריה ל"ג=33). ליום זה אין מקור או מעמד מיוחד מהתורה (במסגרת ספירת העומר החקלאית שהתורה מצווה עליה בין פסח לשבועות), אלא הוא נולד מאוחר יותר, במאה השנייה לספירה, על רקע אירועים שונים בתקופת שלטון הרומאים בארץ ישראל, כשני דורות אחרי חורבן הבית השני (בשנת 70 לספירה), ובעיקר על רקע הגזרות הקשות (גזירות השמד) שהטילו הרומאים על היישוב היהודי באותם ימים ומרד בר כוכבא ולוחמיו נגדם. (לא ברור באיזו מידה היה המרד הרקע לגזרות או תוצאה שלהן.)

אפשר לומר כי לל"ג בעומר יש כביכול "שלושה אבות" או גיבורים: שמעון בר-כוכבא (ולוחמיו), ר' עקיבא (ותלמידיו) – מי שהיה גדול חכמי ישראל באותם ימים והוצא להורג בידי הרומאים; ור' שמעון בר יוחאי (ובנו) שהיה מבכירי תלמידיו וממשיכיו של ר' עקיבא, והצליח להינצל מידי הרומאים בזכות הסתתרותו במערה; במובן מסוים כל אחד מהם קשור להיבט אחר במשמעותו של ל"ג בעומר במסורת היהודית והישראלית, ויש כאן גם דוגמא לשינויים במשמעות ובמעמד של מועד זה לאורך ההיסטוריה.

שלוש הדמויות נזכרות בדפי הפעילות לתלמיד ביחידה זו באריחים השונים. (ר' עקיבא ותלמידיו – באריח הראשון; בר כוכבא ורשב"י – באריח השני.)

נזכיר להלן בקצרה את הסיפור ההיסטורי המחבר בין הדמויות, וכיצד הוא קשור להיווצרותו של ל"ג בעומר כמועד בלוח השנה ולשינויים שעבר מתקופות קדומות ועד ימינו.

(חלק מן ההסבר להלן מוזכר בקיצור במושגים בדף היחידה.)