אדם הראשון נותן שמות

סיכום שיעור

בשיעור זה פתחנו במדרש אשר חשף בפנינו את האפשרות שקדמה לבריאת האדם. אלוהים מתייעץ לכאורה עם המלאכים והם תוהים מה טיבו של האדם? מה התועלת בבריאתו?

אלוהים משיב להם שחכמתו של האדם תהיה גדולה משלהם ומוכיח זאת באמצעות "מבחן השמות".

הצגת בעלי חיים נטולי שם לא מעוררת בקרב המלאכים כל השראה כיצד לקרוא להם. אדם הראשון לעומתם, ראה את בבעלי החיים את תכונתם הפנימית ותפקידם בעולם, כפי שראינו אצל הפרשנים השונים, מה שאיפשר לו לתת להם שמות וזהויות.

הגדיל האדם הראשון לעשות כאשר נתן שם גם לעצמו וגם לאלוהיו.

נמצאנו למדים כי את המילה שם ניתן לפרש, גם היום, בשתי צורות עיקריות:  

  • 'שם' לצרכי תקשורת בין אנשים "איך קוראים לך?..." – השם לפי זה הוא שרירותי ונועד רק לצרכי תקשורת. המדרש לעומת זאת, מדגיש את חכמת האדם שיכול היה לקרוא שמות לפי הבנת מקורם ומהותם הפנימית ולכן:
  • שם = מהות. השם מרמז על תוכן פנימי של החפץ, החי או האדם ועל תפקידו בעולם.  

מתוך פירוש זה, נגזר פירוש שלישי: שם, משמעותו מוניטין, זכר, צאצאים, גבורה, כבוד ותפארת.

בתוך כך ראינו כי המשוררת זלדה כתבה כי לכל איש יש 'שם' המורכב מתחומים שונים. כלומר: זהותו של האדם מושפעת ממרכיבים שונים.

השם חשוב לא רק כאמצעי קומוניקטיבי אלא כמבטא זהות, מהות ואולי אף תפקיד בעולם.

לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון