קריטריון זה מתייחס ל:
פתיחה
מי מאיתנו אינו רוצה להיות חכם?
מה הופך אדם לכזה? מהי משמעותה של חוכמה? האם אדם נולד חכם או שביכולתו לפעול כדי להיות חכם?
שאלות אלו הן כלל-אנושיות, וכל תרבות מתמודדת איתן בדרכה שלה.
חז"ל (= חכמינו זיכרונם לברכה) – מונח כללי המתייחס לחכמי ישראל שחיו אחרי חתימת המקרא, בעיקר במאות הראשונות לספירה, ודבריהם מובאים במשנה ובתלמוד – התמודדו גם הם עם שאלות מעין אלו, ולא פעם הושפעו גם מתרבויות אחרות שדנו בהן.
כזה הוא גם המקור שלפנינו, מדברי החכם שִׁמעוֹן בן זוֹמָא המובאים במסכת אבות שבמִשנָה. (ראו הסבר המושגים להלן.) דברי המשנה הפכו זה מכבר לפתגם מוּכָּר בזכות עצמו. (ייתכן אפילו שחלק מהתלמידים כבר מכירים אותו.)
במשנה מופיע פתגם זה לפני שלושה פתגמים ידועים נוספים העוסקים בתכונות חשובות אחרות: "אֵי זֶה הוּא גִּבּוֹר? ... אֵי זֶה הוּא עָשִׁיר? ... אֵי זֶה הוּא מְכֻבָּד? ..." . לחלק מן הפתגמים הללו יש הקבלות מעניינות במקורות יווניים ורומיים בני התקופה של חז"ל. במקור המלא של המשנה (ראו להלן) נסמכות האִמְרות השונות על פסוקים מן המקרא. (המשנה במלואה תילמד בכיתה ה' במסגרת לימוד שיטתי יותר של מסכת אבות.) יחידה זו מוקדשת ללימוד מעמיק של הפתגם הראשון, המתקשר לערך מוביל של כיתה ב': ערך הלימוד.