מושגים

רבים מביטויים אלו מקורם במקרא, ובמיוחד בספרים המכונים "ספרות החֹכמה" (מִשְלֵי, אִיּוֹב וקֹהֶלֶת). למשל, בספר משלי: "לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ" (ב', 2); "כָּבוֹד, חֲכָמִים יִנְחָלוּ" (ג', 35) "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (ו', 6) "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (ט', 8); "תֵּן לְחָכָם, וְיֶחְכַּם עוֹד" (ט', 9) ועוד. בפסוקים אלו ואחרים החכמה מופיעה במובנים שונים ולעתים מנוגדים: חכמת האמת, האמונה והמוסר לעומת חכמה תועלתנית שנועדה להבטיח הצלחה בחיים. "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב" (י"ז, 28).