מושגים
חכם וחוכמָה בפתגמים ובביטויים
פתגמים ומטבעות-לשון רבים בשפה העברית (וכמובן גם בשפות אחרות) עוסקים בחכם ובחוכמה במובנם הרחב. נזכיר כאן אחדים מהם, בהתאם לדגש האורייני של תכנית הלימודים. מומלץ לקיים בכיתה פעילות אוריינית או משחקית סביב חלקם.
רבים מביטויים אלו מקורם במקרא, ובמיוחד בספרים המכונים "ספרות החֹכמה" (מִשְלֵי, אִיּוֹב וקֹהֶלֶת). למשל, בספר משלי: "לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ" (ב', 2); "כָּבוֹד, חֲכָמִים יִנְחָלוּ" (ג', 35) "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (ו', 6) "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (ט', 8); "תֵּן לְחָכָם, וְיֶחְכַּם עוֹד" (ט', 9) ועוד. בפסוקים אלו ואחרים החכמה מופיעה במובנים שונים ולעתים מנוגדים: חכמת האמת, האמונה והמוסר לעומת חכמה תועלתנית שנועדה להבטיח הצלחה בחיים. "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב" (י"ז, 28).
במקרא מצויה לעתים גם נימה ביקורתית וספקנית כלפי החכם, ולצד פתגם כמו "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ" (קהלת ב', 14) או "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים" (ט', 17), נמצא במגילת קֹהֶלֶת למשל גם: "כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" (א', 18). ובאיוֹב: "וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?" (כ"ח, 12).