פתיחת שיעור

פלא גדול הוא שעוד לא התייאשתי מכל תקוותיי — שכן לכאורה הן אבסורדיותחסר היגיון, שטותי ואין להגשימןלהפוך רעיון למציאות. אף־על־פי־כן אני דבקהממשיכה להאמין בהן, מפני שעל־אף הכול עודני מאמינה, כי יצר האדם טוב בלבו פנימה. אינני יכולה, ואפילו רציתי, לבסס את הכול על מוות, סבל ואנדרלמוסיהאי סדר, מהומה, בלגן. אני רואה את העולם נהפך לישימוןמדבר. אני שומעת את קול הרעם המתקרב, וסופו לקטוללהרוג גם אותנו. אני חשה את ייסוריהם של מיליוני בני־אדם — ובכל זאת די לימספיק לי לשאת את עיניי לשמיים ומיד אני חוזרת ומאמינה, כי הכול יסתיים בכי טוב, כי גם רעה זאת תכלה מן הארץתיעלם, תסתיים, ושלום ושלווה ישובו לעולם.

ובינתיים עליי לשמור היטב-היטב על רעיונותיי: אולי עוד אפשר יהיה להגשימם בימים אשר יבואו.