פרשנות הטקסט - רעך

מיהו 'רֵעֲךָ'?

במושגים שבדף היחידה התייחסנו לפירוש המילה "רֵעֲךָ" וליחס שבינה ובין מלים אחרות המופיעות באותו פרק בספר ויקרא ומלים נרדפות נוספות, כגון: 'אָחִיךָ', 'עֲמִיתֶךָ', 'בְּנֵי עַמֶּךָ', 'חָבֵרְךָ', וכן 'מַכָּר', 'יָדִיד' וכד'. לא כאן המקום להיכנס בהרחבה לדיון זה. באופן כללי, המלים השונות הללו (שלרובן יש מקבילות גם בשפות אחרות) מציינות דרגות שונות של קִרבה לאדם ומחויבות הדדית, החל במעגלים קרובים ממש (כגון אח או חבר) ועד למעגלים רחוקים יותר (כגון: מכר או עמית) יש מקום להתייחס לשאלה זו בכיתה ברמה הלשונית, ולנסות למקם את המלים השונות לפי מידת קרבתן או ריחוקן מן האדם.

חזרות מרובות אלו בפסוקים על ביטויי הקרבה מחזקות בראש ובראשונה את התחושה שהפסוקים אינם מדברים על אידיאל גבוה ומופשט אלא מתייחסים בראש ובראשונה לחיי היום-יום שלנו ושל האנשים הסובבים אותנו. כולנו בני אדם – על חולשותינו ועל נקודות החוזק שלנו. כל אחד מאתנו עשוי להיות הפוגע או הנפגע. אולם לשון הפסוקים מרמזת כי גם כאשר מדובר בסיטואציות מורכבות כאלה, עדיין נשמר מעגל האחווה. הפוגעים והנפגעים כאחד הם תמיד בגדר אחינו, עמיתינו ורֵעינו, ואין בפגיעה כדי לבטל את הקרבה הבסיסית והמחויבות ההדדית שבינינו.

עדיין נותרת בעינה השאלה העקרונית בפסוק שלפנינו: מיהו הנקרא 'רֵעֲךָ'? בין פרשני התורה יש שהגבילו את הביטוי 'רֵעֲךָ' ליהודים בלבד, כאילו מדובר בציווי המכוון בעיקר אל הקהילה פנימה. עם זאת, כאמור, פסוקים ספורים אחר-כך מרחיבה התורה את הציווי במפורש גם כלפי "הַגֵּר (= הזר) הַגָּר אִתְּכֶם. וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא י"ט, 33-34). אולם יש גם פרשנים שסברו כי הביטוי 'רֵעֲךָ' מכַוון לכל אדם שעמו חיים ביחסי אחווה, שהוא בגדר רֵעַ. באופן זה מבטא ציווי זה מסר כלל-אנושי של אהבת אדם באשר הוא. ברוח זו מעוצבות היצירות השונות על הפסוק, אשר פזורות ביחידת הלימוד, ומבטאות מסר זה בצורתן ובניסוח הרב-לשוני של הפסוק. (ראו גם את ההרחבה "אומנות" בדף היחידה משמאל.)

כדוגמא לפרשנות מרחיבה כזו נביא שני ציטוטים של חכמים בעת החדשה. האחד, הרב אליהו בן אמוֹזֶג (המוזג?) (1823-1900), רב, פילוסוף ומקובל באיטליה, אשר טען כי המצווה חלה מן התורה על כל האנושות: "ממה ששינה וכתב 'ואהבת לרעך כמוך' (אחרי שכבר אמר בתחילת הפסוק "לא תקֹם ולא תטֹר את בני עמך") , ולא אמר (שוב) 'לבני עמך', שמענו שבכלל 'רעך' כל מין האדם. ("אם למקרא", ויקרא י"ט,18). וברוח זו כתב הרב חזקיה שבתי (1862-1955), יליד סלוניקי, שעלה בגיל צעיר עם משפחתו לירושלים, ושימש בתפקידי הנהגה ורבנות חשובים בעדה הספרדית בארץ-ישראל וגם בלוב ובסוריה. וכך הוא כותב:

(ראו עוד מדבריהם באתר החכם היומי: חכם אליהו בן-אמוזג, חכם חזקיה שבתי.)