פתיחה

א. במלאת שבעים שנה לעצמאות ישראל, גובר המאמץ לעסוק בעמיות יהודית כחלק מסדר היום החינוכי-ממלכתי. מהלך זה מעודד את מורי ישראל לבחון את מקומם בעולם היהודי וליטול אחריות על טיפוח פעולות המקדמות את גישת כלל-ישראל. רבים ניסו להגדיר את המושג עמיות יהודית שיובא לישראל מאמריקה, ואף במילון אוקספורד יוחד לו ערך. ליקוט עיקרי הדברים מן ההגדרות השונות מוביל אל הביאור הבא: 

"עמיות יהודית היא מציאות המתקיימת מיחסי גומלין בעולם היהודי. היא מאופיינת במפגשים של יהודים ממעגלים שונים, בשיח עשיר ובהזדמנויות לשיתוף פעולה בכל תחומי החיים".

סדרת שיחות של מורים מישראל והתפוצות אשר התקיימה בשנים האחרונות, הולידה חזון משותף:

ישראל, העומדת בלבו של העולם היהודי, תקדם תודעת עמיות יהודית בשדה החינוכי. מטרה זו תושג באמצעות בירור דילמות מוסריות, טיפוח תרבות המחלוקת, הרחבת הזיכרון ההיסטורי, העמקה במקורות ופיתוח קשרים משמעותיים בעולם היהודי.

ב. טיפוח עמיות יהודית יכול להיעשות בדרכים שונות, ולעתים מתנגשות. משום כך תוכננו יחידות לימוד העמיות במקצוע תרבות יהודית ישראלית, בגישה רחבה המעודדת שיח עשיר. מכאן נובעת השאיפה להתבונן בתחום זה מבעד לשלושה חלונות : עם ועולם, עם וארצו, עם ואמתחתו. על כך, על רעיונות נוספים ועל מקומו המכריע של המורה בתחום עמיות יהודית, נלמד ביחידה שלפנינו.

סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה

ישעיהו, פרק ס"ב, פסוק י'