פרשנות הטקסט

משנה זו מורכבת משלושה היגדים. השניים הראשונים עוסקים ביחיד: ביחסו לעצמו ולסביבתו.  ההיגד השלישי עוסק בממד הזמן בחיי האדם.

שלושת ההיגדים נאמרו על ידי הלל הזקן ומנוסחים כשאלות רטוריות, שמטרתן  להביע עמדה ולא בהכרח במטרה לקבל תשובה.

השאלה המרכזית שמעלה הלל הזקן במשנה נוגעת ליכולתו של האדם לפעול במישורים שונים: איך יכול האדם בו-זמנית לדאוג לעצמו, וגם לפעול מתוך אחריות כלפי הזולת והחברה כולה?

מאמרו של הלל הזקן נחלק לשלושה חלקים:

חלק א': "אם אין אני לי מי לי" – אם האדם לא ידאג לזכויותיו ולחייו מי ידאג לכך? – התשובה ברורה היא: איש לא יעשה זאת במקומו.

חלק ב': "וכשאני לעצמי מה אני" – אמנם על האדם לדאוג לעצמו, אך הוא אינו חי בחלל ריק והוא חלק מהחברה בה הוא חי – תורם ונתרם על ידה.

שני החלקים הללו של המשנה מהווים יחידה אחת, בה לשניהם חשיבות זהה אין אחד יכול מבלעדי השני.

חלק ג': "ואם לא עכשיו אימתי" - הזמן לפעול בעולם, לעשות ולתרום הן לאדם עצמו והן לחברה, הוא זמן הווה. אין זו תביעה למידיות בכל מעשה של האדם, אלא עידוד לפעולה מבלי לדחות אותה כשאין סיבה ממשית לכך.  

הלל הזקן עצמו חי על-פי עקרונות אלו: למרות היותו עני מאוד, הוא שמר מחצית משכרו על-מנת ללמוד תורה, היה ידוע ביחסו העָנָו, והסבלני לכל אדם גם כשעלה לגדולה והתפרסם כחכם חשוב. כלומר – הלל דאג הן לרווחתו הרוחנית והן לקיומו הגופני כמו-גם לקיומה של משפחתו. יכולתו לנצל היטב את הזמן ואת כספו המועט ולא לדחות את לימודיו על-אף הקשיים, מהדהדים את החלק השלישי של המשנה.