חובתנו כאמריקאים אחריותנו כיהודים

פתיחה

בול של הסתדרות ציוני אמריקה

על מה חשבו ציוני אמריקה בחודשים שקדמו להקמת מדינת ישראל? האם היתה סתירה בין פעילותם הציונית לבין נאמנותם האזרחית לאמריקה?

אלה אמנם שאלות היסטוריות, אך תוקפן עדיין לא פג. על בסיסן נשאל גם כיום, האם יכול יהודי שהוא אזרח של ארץ אחרת, להיות ציוני באמת? רבים יאמרו כי התואר הנכבד מוענק ליהודי מעצם אחריותו, תרומתו ומעורבותו לישראל, אף אם אינו חי בה. לעומת זאת, יש שיחשבו כי רק אלה שגרים בארץ, ראויים להיקרא ציונים.

בעזרת טקסט מרתק שחובר על ידי ג'וזף מאיר פְּרוֹסְקָאוּאֵר (1971-1877), ננסה להבין את נקודת המבט של ההנהגה הציונית באמריקה במאה ה-20. כפי שנראה בהמשך, יש ערך לדבריו גם בימינו ובמיוחד במערכת היחסים של ישראל ויהדות אמריקה. פְּרוֹסְקָאוּאֵר שהיה עורך דין ופעיל פוליטי בארצות הברית, כיהן בין היתר כשופט בבית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק. איש זה, אשר במשך שנים רבות לא תמך ברעיון הציוני, שינה אחרי השואה את עמדתו והתגייס למערכה הפוליטית למען הקמת מדינה יהודית.

ביחידה זו נפגוש את הוועד היהודי האמריקאי שבשנת 1948 היה פְּרוֹסְקָאוּאֵר נשיאו; נלמד על פרשת הדרכים בה ניצבה יהדות אמריקה לקראת הכרזת העצמאות של ישראל ונבין את הצורך לשקול מחדש את ערכי החיים היהודיים באמריקה.

לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון