פרשנות ופענוח הטקסט

" לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל..." כך פותחת לאה גולדברג את השיר השלישי, החותם את מחזור השירים שכתבה ושמו, "שירי סוף הדרך". השירים עוסקים במסע החיים, מילדות ועד זיקנה, מתיאור כללי בגוף שלישי בשיר הראשון, לתיאור קרוב יותר בשיר השני הכתוב בגוף שני ועד לשיר האחרון, האישי מכולם, הכתוב בגוף ראשון: "למדני אלוהי" הוא מעין תפילה אישית של לאה גולדברג, המכוון אל משמעות הקיום ואל תפיסת העולם אליה מייחלת המשוררת ואותה היא מבקשת: תפיסה לפיה יש טובה וברכה בטבע ובפרטים המקיפים אותנו – פרטים שלכאורה הינם יומיומיים או שליליים: מראה עלה או פרי, השימוש בחושים, התחושות והתקוות המלוות את האדם, ואף הכישלונות אותם הוא חווה.

הבית הראשון מתאר פריטי חיים יומיומיים עליהם יש להודות, והבית השני מהווה תפילה לעתיד – בו מבקשת גולדברג להמשיך ולהביט אל העולם כאילו הוא חדש בכל יום תמיד, ולהמשיך להודות על הקיים ולהתברך בקיים, ולהיות אחוזת פליאה מיופיו וטובו של העולם.