פרשנות ופענוח הטקסט

השורות הללו לקוחות ומתורגמות משיר ביידיש. במרכזו עומדת מושבה יהודית שהוקמה בשנת 1889,  ואשר היתה לסמל של חיים יהודיים חופשיים. שמה מוזסוויל (מויזסוויל ביידיש), בעברית קריית משה, כשם משה רבנו. נידח האזור בו היא ממוקמת והמבקש להגיע אליה ברכבו מבואנוס איירס הבירה, יגמע למעלה מ-600 ק"מ. שם התבססו פליטים יהודים שנמלטו מן המחנק הכלכלי והרוחני ומן הפוגרומים של האימפריה הרוסית. התקופה הראשונה היתה קשה. הרי ברוסיה שדחקה את רגלי היהודים לתחומי עיסוק מצומצמים ביותר, לא היתה להם הזדמנות להכיר את עבודת האדמה. בעיה זו, כמו גם תזונה לקויה, מחסור בתרופות, דרכי תחבורה משובשות, עוינות של חלק מן השכנים בארגנטינה ועוד, היכו במתיישבים החדשים בלא רחם. אולם בהדרגה, עם הגעת מתיישבים יהודים נוספים ממזרח אירופה, עם רכישת אדמות על ידי הברון מוריס הירש ועם רכישת ניסיון בעבודה חקלאית, הפכה מוזסוויל, למושבה משגשגת. תיאורה בשיר בתור הַעֲיָירָה  הַקְטָנָה שֶׁלִי , מהדהד את זכרון ה"שְטֵעטֵל", היא העיירה היהודית-אירופאית. לא רק בזכות היידיש שנשמעה ברחובות המושבה, מוזכרת "העיירה", אלא גם ובעיקר, הודות לחופש לשָמר חיים יהודיים ומנהגים שהובאו מאירופה אל ערבות הפמפס.  " הָיִית גַּאֲוָוה לאַרגנטִינָה", כתב המשורר, ואמנם, עד היום מתגאה ארגנטינה במקלט שהוענק ליהודים, בו הפכה אדמת-בּוּר למקור חיים.  טוּב מוזסוויל לא השכיח את אהבת ישראל. אדרבא, היידיש ותרבותה, הלשון העברית, מקורות החכמה היהודית והכמיהה לציון, נשמרו והונחלו לדורות הבאים. עמל רב הושקע בטיפוח הלשון העברית ובחינוך הילדים לאהבת ציון. מוזסוויל היתה "מדינה יהודית", במובן של "סניף" בגולה. זקיפות הקומה היהודית והחינוך הציוני, דחפו רבים מיהודי מוזסוויל לעלות לישראל. עוד יצוין, כי שיר זה פותח צוהר לרעיון העמיות היהודית משלוש בחינות. האחת משתקפת בהעתקת מנהגים יהודים מארץ אחת לאחרת. השניה ניכרת בעובדה שיהודי מוזסוויל הראשונים, קלטו את אחיהם שהגיעו מארצות נוספות אחרי עליית הנאצים. הבחינה השלישית, קשורה בסולידריות יהודית שניכרה בסיוע של הברון הירש, באמצעות ארגונו יק"א. אך פלא הוא שמילים כה ספורות משירו של ייבל כץ, טומנות בחובן סיפור כה גדול.