פרשנות ופענוח הטקסט

זהו קטע מתורגם מאנגלית, משיריו של היוצר הידוע לאונרד כהן. השיר מבוסס על חלק מן הפיוט וּנְתַנֶּה תֹּקֶף, שמושר בראש השנה וביום כיפור, ויש בו חזרה על מילים ידועות, כגון מִי בָּאֵשׁ, מִי בַּמַּיִם.

בחירתו של לאונרד כהן להתחיל את המשפטים ב-ו' החיבור, מרמזת כי שירו איננו עומד בפני עצמו, וכי ליצירתו יש חלק בשיח הדורות. כמו בפיוט וּנְתַנֶּה תֹּקֶף, המיוחס לאמנון ממגנצא, גם שירו של לאונרד כהן, מבטא את האימה מפני חריצת הדין, על פי המעשים. אלא שבעוד שבפיוט העתיק, מובע הדבר במפורש, בחר לאונרד כהן, לרמז על כך באמצעות חזרה על המילים "וּמִי, מִי הוּא שֶׁקּוֹרֵא לִי?". שורה זו, שיש בה היענות לתביעה עליונה, נשענת על אירועים דרמטיים בחייו. בגיל 9, לאחר שהתייתם מאביו, גדל והתחנך אצל סבו האהוב. אצלו ספג את מורשת ישראל וממנו למד את הפיוט  וּנְתַנֶּה תֹּקֶף.

חוויה מסוג אחר, היתה הגעתו לישראל בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, כשהופיע בהתנדבות בפני חיילי צה"ל. ואמנם, עם שובו לארה"ב, הקליט את מִי בָּאֵשׁ, באלבום, "פנים חדשות לטקס עתיק". מילותיו מִי בָּאֵשׁ, מִי בַּמַּיִם, מִי לְאוֹר יוֹם, מִי לְעֵת לַיִל, שמלמדות על הליכתו של אדם אל הבלתי נודע, אינן מכוונות רק אל רגשות החרדה, אלא גם אל המעשה הנדרש. לאונרד כהן מעדיף להציב את זהות מי שקורא לו מאחורי סימן שאלה. אך עובדה זו, כפי שהוכיחה התנדבותו בישראל בימים קשים, לא עצרה אותו ממימוש מה שראה כהיענות לצו מוסרי. באמצעות השיר מִי בָּאֵשׁ, נקשרו יחדיו התפילה והפיוט מבית סבא, יום הכיפורים והמלחמה שפרצה בו, מדינת ישראל וסולידריות של יהדות התפוצות.