פרשנות ופענוח הטקסט

פרק א' במגילת רות, מתרחש בימים בהם מנהיגיו של עם ישראל היו שופטים. בתקופה זו, המתוארת בספר שופטים ובמגילת רות, לא היה שלטון מרכזי ולא מערכת משפט אחידה ומחייבת. מאפיינים אלה, מהווים אתגר מוסרי גדול ומבחן חברתי ממדרגה ראשונה בתהליך עיצובו של עם ישראל. משמעויותיו של המבחן המוסרי ותוצאותיו, יוסיפו להדהד לא רק בקרב היושבים בציון, כי אם, גם בבתי ישראל אשר בתפוצות.

רקעו של המבחן המוסרי המוצג במגילה, חשוב לא פחות ממעשי הדמויות בה. שבטי ישראל באותה עת, התקיימו כחברה חקלאית, בחלקה עדיין נוודית. כבר בנקודה זו, מתקיים הקשר לתפוצות הגולה, ביודענו כי משפחתה של נעמי, ירדה למואב מחמת הרעב בארץ. האחרים, אלה שדבקו באדמתם גם בשעת משבר, עסוקים היו בפרנסה ובהגנה על הנחלות השונות. הם נשמעו בעיקר לאינטרסים שבטיים ומשפחתיים, ובעת צרה, לשופטים מושיעים. הנה כי כן, מגילת רות מתמודדת עם השאלה החברתית במספר היבטים. בולטים בהם: הערבות ההדדית שמשתקפת בעזרה לנזקקים (על פי מצוות לקט שכחה ופאה), הציווי "אל תשליכני לעת זקנה" שמשתקף בנאמנות רות לחמותה וקבלה של הנוכרייה, הגיורת.

מן הפסוקים שנבחרו ליחידה זו, עולה המצוקה, המשמשת כמבחן של נאמנות. עָרְפָּה ורוּת, כלותיה של נעמי, מתמודדות עם כל המשתמע מהתפרקות בית האב, אליו הצטרפו בנישואיהן למַחְלוֹן וְלכִלְיוֹן. אף על פי כן, בוחרת רות, לדבוק בחמותה, בבחירותיה ובגורלה: אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין. עַמֵּךְ עַמִּי... הסיפור במגילת רות, מבליט את גמילות החסד, בבחינת נתינה שהיא גם קבלה. חברה המתעצבת לאורם של חסדים אנושיים, היא חברה טובה לכולם. גמילות החסד האישי, ניבטת בסיפורה של רות, שנשארה עם חמותה הקשישה וזכתה להיות אם שושלת המלכות של עם ישראל. תפיסת הגולה כפי שמשתקפת בתולדות משפחת נעמי בנתיב שבין מואב לארץ ישראל, ודרכי עיצובו של העם, בארצו ומחוצה לה, הן סוגיות כבדות משקל. ננסה לגעת בהן בשירים, במשחקים ומעל הכל, בסיפורים המופלאים, אשר יובאו להלן.