קריטריון זה מתייחס ל:
סיכום שיעור
ביחידה זו ראינו כיצד פסוקים הפזורים במקרא בהקשר של פסח הופכים באמצעות מדרש מקורי ומורכב של חז"ל לשאלות מובחנות שנשאלות על ידי בנים שונים. כל פסוק בהקשר של פסח ויציאת מצרים, שיש בו אזכור של שאלת בן או הגדה של האב, יוחס לדמות של בן חכם, רשע, תם, ובן נוסף שאינו יודע לשאול – ועל כן יש להעביר לו את המסורת ביזמת האב.
בתוך כך הבנו שאין הכרח להבין כי לשולחן הסדר יושבים ארבעה בנים שונים זה מזה בתכלית, אלא ייתכן שכל אחד מאיתנו מייצג במינונים שונים ובזמנים נתונים בנים שונים: לעיתים אנחנו חכמים וסקרנים, לעיתים מתריסים ומתנגדים, לעיתים איננו מבינים מה עומד מולנו ותוהים: "מה זאת?" ולעיתים אנחנו כה חסרי דעת, הבנה או סקרנות, שאפילו איננו יודעים מה לשאול.
את הבנים פגשנו גם בייצוגים אמנותיים שונים, וראינו כי הציור יכול לשמש פרשנות נוספת לבנים השונים.
מול ארבעת הבנים הצגנו אפשרות של "ארבע בנות", שיכולות לבוא נוסף על ארבעת הבנים. ראינו הצעות פמיניסטיות מעניינות ואף ניסינו בעצמנו לבחור דמויות של נשים במקרא שיכולות להיות נציגות מעניינות סביב שולחן הסדר.
בהרחבה המוצעת להלן ניתן לראות כיצד שירים ישראליים מדגישים אף הם טיפוסים שונים של בנים, שייתכן שהם גם שונים מהבנים המוצגים בהגדה של פסח.
לסיכום הנושא, נציע להאזין לשיר המוכר של נעמי שמר ולהתייחס אליו בקצרה.
בשיר זה נעמי שמר מציגה את ארבעת הבנים בתור אחים שיוצאים כביכול מן ההגדה אל החיים, והיא גם משלבת בו נשים.
מילים ולחן: נעמי שמר
ביום בהיר ונהדר
יצאו מתוך ההגדה
חכם ותם רשע גדול
וזה שלא ידע לשאול
חכם ותם רשע גדול
וזה שלא ידע לשאול
וכשארבעת האחים
יצאו לנוע בדרכים
מיד מכל ארבע רוחות
פרחים הגיעו וברכות
מיד מכל ארבע רוחות
פרחים הגיעו וברכות
פגש חכם בחכמה
אהב התם את התמימה
והרשע בתור אישה
תפס מרשעת איומה
והרשע בתור אישה
תפס מרשעת איומה
וזה שלא ידע לשאול
לקח את היפה מכל
שילב ידו בתוך ידה
וחזר איתה להגדה
שילב ידו בתוך ידה
וחזר איתה להגדה
לאן הובילו הדרכים?
היכן ארבעת האחים?
בשיר שלנו ידידיי
אסור לשאול יותר מדי
בשיר שלנו ידידיי
אסור לשאול יותר מדי
מתוך: הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח
כְּנֶגֶד מול, בהקבלה ל-, ביחס ל-, בנוגע ל-אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה:
אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּםתמים, לא מתחכם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם, מָה הוּא אוֹמֵר?
"מַה הָעֵדוֹת המנהגים והמצוותוְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם?" (דברים ו', 20)
וְאַף אַתָּהנוסף על התשובה הכתובה בתורה, תוסיף ותאמר לו אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: "אֵין מַפְטִירִין אין מסיימים (את הארוחה) בקינוח אַחַר הַפֶּסַח אחרי סעודת הפסח (בעבר: קרבן הפסח) אֲפִיקוֹמָןמיוונית: קינוח, דבר מתיקה או מאכל נוסף אחרי הסעודה. מארמית – אפיקוּ מן = הוציאו דבר מאכל (או את כלי האוכל). ".
רָשָׁע, מָה הוּא אוֹמֵר?
"מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?"על מה ולמה קרבן הפסח ושאר "עבודת" החג ומנהגיו? (שמות י"ב, 26) – "לָכֶם" - וְלֹא לוֹ.בשאלתו אומר הרשע "לכם", כאילו הוא אינו כלול בחובה
וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָלמכלל העם החוגג את זיכרון הפסח, כָּפַר בְּעִקָּרביטוי שפירושו: אי קבלת העיקר, הבסיס (מבחינה דתית או לאומית).
וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיוביטוי שפירושו: השב לו תשובה ניצחת. הקהה = ההפך מחד, כלומר: ששיניו לא יהיו חדות כדי לנשוך ולהתריס וֶאֱמֹר לוֹ: "בַּעֲבוּר זֶהבזכות זאת עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות י"ג, 8) – "לִי" - וְלֹא לוֹ.שאם הוא הוציא עצמו מהכלל, שלא יצפה לגאולה עם הכלל. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.
תָּם, מָה הוּא אוֹמֵר?
"מַה זֹּאת?"– שאלה קצרה ותמימה, תהייה על דבר-מה (שמות י"ג,14)
"וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: 'בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים'." (שם)
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל –
אַתְּ פְּתַח לוֹאתה, האב, צריך לפתוח עמו בשיחה ולהסביר לו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר: 'בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'."(שמות י"ג, 8)
"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" –
יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ האם כוונת הפסוק שיש לספר על יציאת מצריים לבן כבר מראש חודש ניסן?[ניסן]?
תַּלְמוּד לוֹמַר: בא הפסוק לומר, ללמד "בַּיוֹם הַהוּא"דווקא ביום י"ד בניסן, מועד הפסח.
אִי אם"בַּיוֹם הַהוּא", יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם?אולי הכוונה להתחיל מיום י"ד ולא להמתין לערב, לליל הסדר?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּעֲבוּר זֶה"בזכות או בגלל זה; המילה "זה" מצביעה על משהו המונח לפניך על שולחן האוכל (המצה והמרור). – בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁ[יֵשׁ] מַצָה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.