קריטריון זה מתייחס ל:
פתיחה
מה 'דרוש' לנו?
כשאנו אומרים "לדרוש", למה אנו מתכוונים? בדרך כלל, לדרוש פירושו לבקש בתוקף, לתבוע עשייה וביצוע. אנחנו יודעים לדרוש דברים מאחרים – מגופים שונים, מהממשלה; ואף שומעים דרישות המופנות אלינו מכל עבר – מהמעסיק, מהורים, ממורים, מחברים ועוד. כבוגרים בגיל בת-מצווה או בר-מצווה, המצטרפים לעולם המבוגרים, עלינו לשאול את עצמנו: מה נדרש מאתנו, ומה אנחנו דורשים מעצמנו ומאחרים?
ואולם הפירוש המובא בפתיח אינו הפירוש היחיד. לדרוש פירושו גם לחפש, לחקור, להתעניין. לדוגמה, בביטוי "דרישת שלום" או בצירוף המילים "מודעת דרושים", המוכר לנו מהעיתון או מהרשת כמודעה שבה אדם מבקש (מחפש) דבר-מה כגון חיפוש עבודה, חיפוש עובדים או חיפוש חפצים ומוצרים למסירה או למכירה.
אם כן, לדרוש פירושו לבקש, לחפש ואפילו לתבוע – אבל, האם אפשר לדרוש סֵפֶר? כאן נפגש הפועל לדרוש עם משמעות נוספת שלו: ללמוד (לדוגמה, כך גם בערבית: מדרסה = בית ספר).
'לדרוש' היא אחת המילים המרכזיות המשמשות במסורת היהודית לציין לימוד תורה בדרך מעמיקה. בכך העניקה המסורת היהודית לפעולת הלימוד את המשמעות הכפולה והמשולשת שטמונה בשורש דר"ש: לימוד שהוא חיפוש, התעניינות, חקירה ואפילו תביעה.
פרשת השבוע בתורה מזמינה אותנו כביכול לחפש בה את הדברים המעניינים ומעסיקים אותנו היום, הדברים שאנו מתחברים אליהם בהווה. לדרוש ממנה כביכול להיות רלוונטית עבורנו. לדרוש בפרשה את הפירוש המתאים לנו בפסוקים ואת הקשר האישי של כל אחד מאתנו לפרשת השבוע שלו.
ברוח זו שקדו חז"ל על פיתוח שיטת הלימוד המכונה מדרש (להבדיל מן הפְּשָֹט – ההסבר הפשוט, המילולי, של הדברים). בדרך כלל, מדי שבת בשבתבבית הכנסת ובבית המדרש, השמיעו ברבים דרשה, שבה עוררו את עניין השומעים בפרשת השבוע. מאז, זה מאות בשנים, נוהגים כמותם בני-מצווה בדרשה שהם נושאים אל מול המשפחה והקהילה.
ביחידה זו נדגים כיצד פועל המדרש, כלומר, כיצד ניתן לקרוא בדרך מקורית ועצמאית את פסוקי התורה ולמצוא בהם משמעויות חדשות ורלוונטיות לימינו. לשם כך נעיין בסיפור קין והבל בספר בראשית ונבחן את התרומה המיוחדת של בעלי המדרש בספרות חז"ל לסיפור זה, ואולי בעזרתם נלמד מעט לדרוש גם בעצמנו.