פרשנות הטקסט

תפילת נעילה מופיעה בפיוט "אל נורא עלילה" בתיאורים שונים:

א. תפילה מתוך רגש, גילוי פנימי, וידוי, שפיכת דמעות. נאמר בפיוט: "שׁוֹפְכִים לְךָ נַפְשָׁם". יש לפנינו שיבוץ מתפילת חנה (שמואל א' א, טו): "וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה'". כמו כן, יש בתיאור זה גם תמונה לשונית ומטפורה.

ב. תפילה מתוך כבוד והערכה: "לְךָ עַיִן נוֹשְׂאִים". תיאור זה מבוסס על השיבוץ המקראי בתהלים קכג, א: "אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי". בהמשך הפסוק בתהלים מתוארים רגשי הכבוד והערכה לאלוקים מתוך כניעה: "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲ‍דוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ. חָנֵּנוּ ה' חָנֵּנוּ."

ג. תפילה מתוך פחד ויראת כבוד: "וּמְסַלְּדִים בְּחִילָה". יש לפנינו שיבוץ מקראי מספר איוב ו, י: "וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה". ישנה רתיעה לאחור או רעד מתוך פחד במהלך התפילה. מְסַלְּדִים – נרתעים לאחור; בְּחִילָה – בפחד.

העיצוב הספרותי של הפיוט כולל מגוון עשיר של אמצעים ספרותיים: 

א. שיבוצים – קטעי פסוקים מהתנ"ך השזורים בתוך בתי הפיוט. 

ב. חזרה על מילה או כמה מילים בצורה מדויקת באותו מיקום ביצירה. המילים חוזרות בקביעות במקומות קבועים בטורים או במחרוזות. מילות הקבע בדרך כלל משמשות מילות מפתח, המביעות מושג חשוב ביצירה. בפיוט שלפנינו המילים "בשעת הנעילה" משמשות כמילות קבע המדגישות את הנושא מרכזי ביצירה.

ג. כינויים – עם ישראל מופיע באמצעות מספר כינויים: "מְתֵי מִסְפָּר" (על פי תהלים קה יב), ו"שְׁאַר הַצֹּאן".

ד. מטפורות – צֹאן – עם ישראל, לשפוך את הנפש, ולשאת עיניים.

ה. ניגודים – ברכות וקללות, יסודות חיוביים ושליליים בפיוט.

ו. מוטיבים:

    1. מוטיב הסליחה: "הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה", "מְחֵה פִּשְׁעָם וְכַחְשַׁם וְהַמְצִיאֵם מְחִילָה".

    2. מוטיב השמחה: "וְחָתְמֵם לְהוֹד וּלְגִילָה", "תִּזְכּוּ לְשָׁנִים רַבּוֹת הַבָּנִים וְהָאָבוֹת בְּדִיצָה וּבְצָהֳלָה".

    3. מוטיב הגאולה:"קְרָא נָּא שְׁנַת רָצוֹן וְהָשֵׁב שְׁאַר הַצֹּאן לְאָהֳלִיבָה וְאָהֳלָה", "מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל אֵלִיָּהוּ וְגַבְרִיאֵל בַּשְּׂרוּ נָא הַגְּאֻלָּה."

ז. צימוד שונה אות – לוחץ לוחם.

(על פי רחל ארז, אל נורא עלילה, אתר דעת)