קריטריון זה מתייחס ל:
התלמיד האִיסְטְנִיס
תלמוד בבלי, מסכת תמיד דף כ"ז עמוד ב'
אמר ליה רב לחייא בריהבְּנוֹ, וכןבְּמשמעוּת: ויש אומרים... אמר לו רב הונא לרבה בריה: ... כשאתה שותה מים, שפוך מהןמעבר לשפת הכוס, כדי לשטוף את המקום שבו נגעו שְׂפתיך ואחר כך תֵן לתלמידך. כְּדְתַנְיָאתרגום: כמו ששנויה. הפנייה לברייתא: לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו, אלא אם כן שפך מהן.
ומעשה באחד ששתה מים ולא שפך מהן ונתן לתלמידו, ואותו תלמיד אִיסְטְנִיסחלש, מפונק היה ולא רצה לשתות, ומת בצמא.
באותה שעה אמרו: לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהןוּמִילֵא מֵחָדָש.
מה הורה רב לבנו? האם הסיפור בהמשך מחזק את האיסור הזה? הסבירו.