פתיחה

ידועה האמרה העממית "חמור קופץ בראש", שממנה עולה שיש גנאי בכך שאדם "קופץ" ראשון למשימה כלשהי, וזאת לכאורה מתוך עמדה המעריכה יותר סבלנות, איפוק, צניעות (תכונות ראויות לכל הדעות), ובעיקר מתוך רצון שאדם ייתן את זכות הקדימה לאחרים שנתפסים כביכול כבכירים וראויים יותר ממנו. ברוח זו אפשר אולי להבין גם את ההמלצה בפתגם הידוע (לפחות באחת מגרסאותיו, זו המקובלת יותר): הֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים": עדיף להיות קטן בין הגדולים מאשר גדול בין הקטנים. וביתר פירוט: "הוי זנב לאריות" – כלומר: כשבראש ניצב אריה, אדם מוכשר במיוחד, השאר לו את הבכורה, והעדף להיות לו רק "זנב", מי שהולך בדרכו (ולפי המשך הפתגם – "ואל תהי ראש לשועלים", מנהיג של קבוצה שלילית. כידוע ישנה גם גרסה הפוכה לפתגם, ולא נרחיב על כך כאן; אך מעניין לציין לאמרה ידועה של נפוליאון בונאפרטה (המצביא והמדינאי הגדול, שליט צרפת במאות ה-19-18), שוודאי ללא כל קשר לדברי חז"ל טען: "לפעמים אני אריה ולפעמים שועל. הסוד של הממשל הוא לדעת מתי להיות כל אחד מהם…")