מי יקפוץ ראשון למים? - מדריך למורה

פרשנות המקור

פרק הפרשנות שלפניכם כולל הרחבה רבה, שחלקה אינה מתאימה לכיתה ג' אלא לגילאים גבוהים יותר. עם זאת, מומלץ למורה לקרוא יותר מהמינימום הנדרש כדי לקבל יריעה רחבה.

תחילה יש להקדים כמובן את הסיפור המקראי על יציאת מצרים. מומלץ ללמוד יחידה זו לאחר שהסיפור המקראי נלמד בשיעורי תנ"ך. אם לא התקיים שיעור תנ"ך מסודר על הסיפור עצמו, מוצע בכיתה פשוט לספרו בקצרה בצורה דרמטית וחווייתית ככל האפשר.

ניזכר אפוא בסיפור המסגרת, כפי שהוא מסופר בתורה, בפרשת "בשלח", בספר שמות פרק יד.

המקרא: סיפור יציאת מצרים

לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, פרעה חוזר בו מהסכמתו ליציאתם.

וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. (שמות יד, 5)

הוא בטוח בחולשתם וביכולתו ללכוד אותם בקלות.

וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר (שם, פס' 3).

הוא מגייס מאות מלוחמיו המצוידים ברכבי מלחמה, ויוצא בראשם כדי להחזיר את בני ישראל למצרים.

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ

וּפַרְעֹה הִקְרִיב;

וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם,

וַיִּירְאוּ מְאֹד,

וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה'. (שם, פס' 10-9)

הפחד והצעקה משקפים את חוסר האונים הנורא – האויב המצרי הרודף מאחור, והים הגדול הנפרס מלפנים. האם יש משהו שעוד אפשר לעשות? בפסוקים הבאים מוצגות טענות קשות שהופנו כלפי משה, טענות שוודאי לוו בהמולה רבה במחנה ישראל.

וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם? הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר: חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם, כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר! (שם, פס' 12-11)

עד כדי כך גברות הטענות, שיש בהן כבר כפיות טובה כלפי משה, וכפירה בערך של היציאה לחירות. כביכול עדיף היה להם להישאר במצרים מלהגיע למצב הזה. לפי חלק מחז"ל, קריאות קשות אלו לא היו נחלת כל העם, אלא רק שוליים מתוכו ("ערב רב"). כך או אחרת, ברור כי מלבד האיום מבחוץ מתגברים בשעה זו המשבר והמצוקה מבפנים. ברגע כזה נדרשת מנהיגות מיוחדת, כזו המסוגלת לחלץ לא רק מן האיום הממשי אלא גם מן המערבולת הרגשית ותחושת חוסר האונים שהכול נתונים בה.

ואכן, בשלב זה משה פונה לעם בדברים הבאים, שבהם ניכרת שוב ההסתמכות על עזרת האל (כפי שהיתה בכל שלבי היציאה ממצרים עד כה):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם: אַל-תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם:  כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם, לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם. ה' יִלָּחֵם לָכֶם; וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן! (שם, פס' 14-13)

משה אינו מפרט כיצד הישועה הזו תתרחש, אולי הוא עצמו עדיין אינו יודע זאת בעצמו. אבל דבריו כנראה מרגיעים לרגע את העם, וכולם כעת בציפייה – מהי ההצלה הצפויה הפעם לנוכח המצרים השועטים לעברם מצד אחד, והים שמהווה מחסום בלתי-עביר מצד שני....

וכך מפורט מיד הציווי האלוהי על המשך הסיפור הידוע:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: מַה-תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ.

וְאַתָּה, הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם, וּבְקָעֵהוּ;

וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה.

וַאֲנִי, הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת-לֵב מִצְרַיִם, וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם;

וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'... (שם, פס' 18-15)

ישראל אחרי חציית ים סוף ציור של Christoffer Wilhelm Eckersberg, דנמרק, מאה 17. Statens Museum for Kunst

זו התוכנית, אבל בינתיים יורד הערב וחשיכה מכסה את המדבר.

לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון