קריטריון זה מתייחס ל:
פרשנות הטקסט
הפיוט "אשאל אלהי" נפוץ ומפורסם במסורת יהודי תימן, ונהוג לשוררו בכל עת כמעט, למעט שבתות וחגים. זהו שיר מז'אנר שירי האזור (תוו'שיח) המצוי במערכת השירים המרכזית של יהודי תימן הנקראת "שירה". לשיר יש לחנים רבים, והוא מוכר כיום לא רק במסורת יהודי תימן, אלא גם בכל עדות ישראל, במיוחד הבית הראשון שלו.
השיר המלא בנוי משבע מחרוזות (בתים), כשבכל מחרוזת 9 שורות. השורות 1–4 ו־8–9 בעלות "דלת" ו"סוגר" ("דלת" היא החלק הראשון בכל שורה, ו"סוגר" הוא החלק השני). שורות 5–7 הן שורות קצרצרות בנות שתי מילים, היוצרות את ה"אזור".
נדגים זאת באמצעות הבית הראשון של הפיוט:
הפייטן פותח את שירו בבקשה מהקב"ה שיגאל את השבויים, הלוא הם עם ישראל המפוזר בגלויות. בבית זה הוא מזכיר את זכות האבות ואת בית המקדש החרב כדי לעורר את רחמיו של האל על עמו.
הבית השני נפתח בתיאור העלייה לארץ בזמן הגאולה, עלייה שתהיה בשירה וניגונים ובכבוד גדול (השורה הזו כלולה בחלק שנלמד לשיר). בהמשך הבית ממשיך המשורר לתאר את זכות האבות, ובייחוד את שרה אמנו, יצחק ויעקב אבינו.
הבית השלישי עוסק בתיאור המקדש והגעגועים לחידוש עבודת הקרבנות ושירת הלווים.
הבתים הרביעי והחמישי מתארים את קיבוץ הגלויות והשמחה במפגש שבטי ישראל בארצם.
הבית השישי מתאר את ביאת המשיח וניצחונו על אויבי ישראל.
הבית השביעי והאחרון נחתם בבקשה לבניין בית המקדש וחידוש העבודה בו.
בשיעור זה נשיר רק שורות אחדות מתוך הפיוט ומומלץ לעיין בפיוט המלא ובפירושו באתר הפיוט והתפילה.
אֶשְׁאַל אֱלֹהַי יִגְאֲלָה שְׁבוּיִים יֶאְסֹף זְרוּיִים
בִּזְכוּת מְכֻנָּה אַב הֲמוֹן לְגוֹיִם יִזְכּוּ לְחַיִּים
עֵת יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ יְהוּ עֲנוּיִים כִּי הֵם רְצוּיִים
[...]
נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּשִׁיר וְזִמְרָה וּבְרוֹן וְהַדְרָה
[...]
אֶחְתֹּם לְשִׁירִי
אֶשְׁאַל לְצוּרִי
יִהְיֶה בְּעֶזְרִי
וְהַלְלוּיָּה
ביאור הפיוט
אֶשְׁאַל אֱלֹהַי – אבקש מהאל.
יִגְאֲלָה שְׁבוּיִים – שיושיע, יוציא לחופשי את עם ישראל הנתונים בגלות כמו אסירים.
יֶאְסֹף זְרוּיִים – ושהאל יקבץ את העם המפוזר בגלותו בכל קצווי תבל. המשורר מבקש מהאל לגאול את עם ישראל,
בִּזְכוּת מְכֻנָּה אַב הֲמוֹן לְגוֹיִם – בזכותו של אברהם אבינו המכונה "אב המון גויים". ביטוי זה מופיע בברכת האל לאברהם: לֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז, ה).
יִזְכּוּ לְחַיִּים – בזכותו של אברהם יזכו בנים להיגאל.
עֵת יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ יְהוּ עֲנוּיִים – המשורר מוסיף ואומר כי כשעם ישראל מתפלל וקורא בשמו של ה' הוא שומע ועונה לתפילתם.
כִּי הֵם רְצוּיִים – מפני שהם, עם ישראל אהובים לאל.
נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּשִׁיר וְזִמְרָה וּבְרוֹן וְהַדְרָה – המשורר מביע את תקוות העם לעלות לארץ ישראל. העלייה לארץ תהיה אירוע של שמחה עצומה המלווה בשירה, זמרה ובהדר. כמקובל בפיוטים אחרים, המשורר מסיים את שירו ב"חתימה" – בקשה המסיימת את הפיוט
אֶחְתֹּם לְשִׁירִי – אסיים את השיר.
אֶשְׁאַל לְצוּרִי – ואבקש מהאל. "צור" הוא כינוי לאל.
יִהְיֶה בְּעֶזְרִי – שיעזור לי.
וְהַלְלוּיָּה – המילה מסמנת במסורת תימן את חתימת הפיוטים מסוג 'שירה'. בסיום הפיוט נהוג להתחיל ב'הלל' (ראו מושג)