פרשנות

בראשיתה מציגה האגדה את הדילמה של חכם מתקופת המשנה, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל, בין ערך הנאמנות של אדם לעצמו, לאמת הפנימית שלו ולמסורת שהוא נושא אתו, ובין הערך של שלום בין החכמים וקבלת סמכות הרוב.

עקביא חלק על חכמים בדורו בארבעה דברים, בגלל נאמנותו למסורת ששמע מפי רבותיו, והחכמים מציעים לו עסקה: חזור בך מארבעה דברים אלו ותלמד (ותנהג) כמונו, ואנו נמנה אותך לאב בית דין, כלומר תקבל משרה חשובה ומכובדת. תשובתו של עקביא: מוטב לי שיזלזלו בי ויכנו אותי בשמות גנאי ("שוטה", "טיפש"), ובלבד שלא אהיה רשע לפני האל, לפני האמת הפנימית שלי, אפילו לזמן קצר ("שעה אחת"), שהרי יגידו שבשביל שררה (כבוד, תפקיד) חזר בו עקביא מדעותיו.

(הערה: עקביא הוא דוגמא לחכם שהחליט לא לבטל את דעתו מפני דעת הרוב. מסיבה זו, לעתים מובא סיפור זה כדוגמה לדיון בעיקרון הדמוקרטי של הכרעת הרוב וציות לחוק, כביכול עקביא שׂם את האמת שלו מעל החוק. ואולם אין הכרח לפרש כך את הסיפור, מכיוון שלא ברור מהסיפור שעקביא נהג למעשה לפי דרכו, וגם לא שהטיף או פסק לאחרים ללכת בדרכו, אלא בעיקר שעמד על דעתו ולא רצה לבטל בפני חבריו את המסורת ששמע מפי רבותיו. הדילמה באגדה זו עוסקת בעיקר במחיר האישי של העמידה על האמת המוסרית או הפנימית של האדם).