עִוֵּר וּבְיָדוֹ אֲבוּקָה

מקורות נוספים להרחבה

א. "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים": על כוחו של המבט

כוחו של המבט אל הזולת, ראייתו וההכרה בקיומו, מציב במרכז את פניו. בהקשר זה חשוב להכיר את הפסוק הבא מספר משלי (המיוחס לשלמה המלך), אחד מספרי החכמה שבתנ"ך.

 כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים – כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם 

(משלי כ"ז, 19)

פסוק זה הפך לפתגם מוכר.

הפסוק בנוי כתקבולת בין הדימוי או המשל (השתקפות הפנים) לרעיון או הנמשל (היחס בין הלבבות):

כַּמַּיִם

הַפָּנִים

לַפָּנִים

כֵּן לֵב

הָאָדָם

לָאָדָם

פירושו הפשוט של הפתגם הוא: כמו השתקפות הפנים במים, זה לעומת זה, כך גם משתקף לבו של האדם בלב זולתו, והיחס של כל אחד מהם לזולתו הוא השתקפות של יחס זולתו כלפיו. רעיון זה משתקף גם בביטוי "פנים אל מול פנים" (לדוגמה, בשירו של יהודה פוליקר הנושא שם זה).

וכך פירש רש"י, גדול פרשני המקרא והתלמוד בימי הביניים:

כמים הללו – הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך, כן לב האדם לאדם חברו: לפי מה שאדם יודע שחברו אוהבו, כן הוא מראה  לו פנים.

(רש"י בפירושו למקרא, משלי, שם)

כמים הללו, שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו – אם הוא שׂוחק – הם שׂוחקות, ואם הוא עוקם (עצוב) – הם עקומות, כן לב האדם לאדם האחֵר:  אם הוא אוהב את זה (אותו) – גם זה הוא אוהבו, ואם הוא שונא את זה – גם הוא שונאו.       
(רש"י בפירושו לתלמוד, מסכת יבמות, דף קי"ז, ע"ב)

בתורת החסידות ופנימיות התורה פורַש פסוק זה באופן יצירתי ומיוחד. המים בפסוק אינם מי מעיין או נהר, אלא המים המצויים בגלגל העין. ואם כך, הפסוק מתאר לא מבט רגיל בין אדם לאדם, אלא מבט ישיר ועמוק, קשר עין ביניהם. כפי שמקובל לומר – "להסתכל בלבן שבעיניים". ולפי פירוש זה, מי שמסתכל לתוך עיני הזולת, רואה בהן את הפנים שלו עצמו. רק התבוננות ישירה, אמִתית, בעיני הזולת, חושפת באמת את היחס ביניהם.

בשם ר' ישראל בעל-שם-טוב, מייסד החסידות, נודע פירוש נוסף, מקורי: "המסתכל במראה יודע חסרונו, כך ברואה חסרון זולתו, יודע שיש בו שמץ מנהו". כלומר, כשאדם רואה בזולתו חיסרון, הרי זה מעיד שמשהו מאותו חיסרון קיים גם בו, במתבונן.

וכן פירש ר' חיים וולוז'ין: "... כי הנה ידוע כי "כל הפוסל – במומו פוסל", וכי מי שהוא זך לבב לא ירגיש כלל עורמת וחטאי הבריות. אך מי שהוא בעצמו כן, ערום ומלוכלך בחטאים, הוא מרגיש מיד בחברו העושה כמעשהו. והכרת פשעי חברו הוא כמו מראה מלוטשה המראה לאדם צורה כצורתו, אם לבן ואם מפוחם. והרואה צורה מפוחמת במראה, הלא ידע כי בנפשו הוא, וליבון הוא צריך. וזה שכתוב 'כמים הפנים לפנים' –  הצורה אשר רואה לעומתו במים כן צורת עצמו, "כן לב האדם לאדם" –  מה שהוא רואה ומכיר בחבירו, גם בקרבו תשכון העוול והחטא הלזה. ומה שרואה חטא בחבירו, הוא בעצמו יפשפש במעשיו, כי יש בו אותו חטא." ("רוח חיים", על אבות פרק ב, משנה א)

שאלות

  1. כיצד מאירים הפירושים השונים של הפתגם "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", את האגדה על העיוור? מהי הבעיה המוסרית שחושף העיוור בהדליקו אבוקה?
  2. לפי משמעותו הרחבה של הפתגם, מהי הביקורת המוסרית שיש ללמוד מן היחס לעיוור? מיהו העיוור?

ב. הנסיך הקטן והאחריות לשושנה

בקטע שלפניכם, הנסיך הקטן, גיבור ספרו של סנט אכזיפרי, לומד להבחין בין השושנה האחת והמיוחדת שלו, שאליה הוא קשור ומחויב, ובין מאות השושנים האחרות שראה בגן, שבמבט ראשון נדמו לו זהות לשושנה שלו, דבר שגרם לו עצב גדול. בקטע שלפניכם, השועל, חברו של הנסיך הקטן, מלמד אותו את אחד השיעורים החשובים ביותר בחייו.

והוא (השועל) הוסיף:

"לך והבט עוד פעם אחת בשושנים. אתה תבין עכשיו שהשושנה שלך יחידה ומיוחדת בכל העולם.

ואז תחזור להיפרד ממני לשלום, ואני אתן לך סוד במתנה".

הנסיך הקטן הלך להביט שוב בשושנים.

"אינכן דומות לשושנה שלי", הוא אמר, "אתם עדיין אינכן ולא כלום. איש לא אילף אתכן, ואתן לא אילפתן אף איש. אתן כמו השועל שלי כאשר פגשתי אותו לראשונה. הוא היה רק שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל רכשתי את ידידותו, ועכשיו הוא יחיד ומיוחד בעולם".

השושנים היו נבוכות מאוד.

"אתן יפות, אבל ריקות מתוכן", הוא המשיך. "אף אחד לא ימות בעדכן. כמובן, עובר אורח עלול לחשוב שהשושנה שלי דומה לכן, אבל היא, רק היא חשובה יותר מכולכן, כי אותה השקיתי, כי אותה כיסיתי בפעמון זכוכית, כי בשבילה הצבתי פרגוד שיגן עליה מפני הרוח, כי למענה הרגתי את הזחלים (פרט לשניים או שלושה שניצלו בגלל ליופיים). כי היא זו שהאזנתי לה כאשר התרברבה, והתאוננה, ולפעמים גם לא אמרה כלום. כי היא השושנה שלי".

ואז חזר לפגוש את השועל.

"להתראות" הוא אמר.

"להתראות", אמר השועל.

"הנה הסוד שלי. הוא סוד מאד פשוט:

הלב בלבד, רק הוא רואה נכונה. הדברים החשובים סמויים מן העין".

"הדברים החשובים סמויים מן העין", חזר אחריו הנסיך הקטן, כדי לזכור היטב.

"הזמן שהקדשת לשושנה שלך הוא שעושה אותה חשובה".

"הזמן שהקדשתי לשושנה שלי..." שינן הנסיך, כדי לא לשכוח.

"בני האדם שכחו אמת זו", אמר השועל. "אבל אתה אל תשכח:

כאשר אתה מאלף (= מלמד, מתקשר אל) מישהו אתה אחראי לו לעולמי עד. אתה אחראי לשושנה..."

"אני אחראי לשושנה", חזר אחריו הנסיך הקטן, כדי להיטיב לזכור...

לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון