פרשנות

האגדה שלפנינו, על העיוורון, עוסקת בדברים ובאנשים הנסתרים מעינינו, החומקים תדיר ממבטנו, ואולי – ליתר דיוק – אלו הדברים שאנו מעדיפים שלא להישיר אליהם מבט. כפי שנראה, באגדה זו, המבט ויכולת הראייה הם משל לאחריות האנושית.

האגדה מורכבת משני חלקים הקשורים זה בזה: חלק עיוני-פרשני, וחלק מעשי-סיפורי. החלק הפרשני מתייחס לאי-הבנה מתמשכת של פסוק מספר דברים. הבנתו של הפסוק מתאפשרת לבסוף, בחלק הסיפורי, בזכות מעשה שהיה, שיש בכוחו לעמוד גם כסיפור יפה בזכות עצמו. דמותו של ר' יוסי, מגדולי התַּנָאים בארץ ישראל בראשית המאה השנייה לספירה (דור התנאים הרביעי), שוזרת את שני חלקי האגדה.

(נקדים ונאמר כי בכיתה ייתכן שיש להתרכז בעיקר בחלק הסיפורי של האגדה, ולעסוק בחלק הפרשני בקיצור בלבד.)