כמו תפילה

מקורות נוספים להרחבה

1. על התפילה \ ישעיהו ליבוביץ  (דעות, י"א, 1960)

שתי משמעויות של תפילה שהן לא רק שונות אלא אף מנוגדות זו לזו. האחת היא תופעה אנושית פסיכולוגית: ביטוי לדחף נפשי עצמי של האדם, פעולה שמקורה באדם עצמו או בגורמים שבקורות האדם בתנאים ובמסיבות שבהם הוא נמצא... זוהי תפילה להנאתו של האדם - שירות שהוא עושה לעצמו, עבודה שהוא עובד את עצמו ואין בה מאומה מעבודת הבורא המקבל עול מלכות שמיים.

שונה ממנה לחלוטין התפילה המגובשת בסידור ... זוהי תפילת חובה ותפילת קבע ואין היא משתנית בהתאם לתנאים ולמסיבות ולמצבים – האובייקטיביים או הסובייקטיביים – שבהם נתון המתפלל וממילא אין היא מבטאת את התנאים או המסיבות או המצבים הללו. מזה מתחייב שאין היא נועדה לספק את צרכיו...

התפילה ביהדות ...לא נועדה לשמש פורקן לרחשי ליבו והגות-רוחו של האדם, ולפיכך אף אין היא מייצגת את השתפכות הנפש הספונטאנית ואין היא ניתנת להתלבש בצורות שונות בהתאם לחילופי האנשים, המצבים והצרכים.

שאלות מנחות:

  1. מה ההבדל בין תפילה ספונטאנית לתפילת קבע, על פי ליבוביץ?
  2. איזו מהן עדיפה בעיניו, ומדוע?
  3. במה שונה עמדתו של ליבוביץ מן העמדה המובעת בשיר של אהוד מנור, "כמו תפילה"?

2. הליכה לקיסריה \ חנה סנש (1945)

אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.

שירה של חנה סנש 'הליכה לקיסריה' הפך במשך השנים לאחד השירים המושמעים ביותר, במיוחד בימי זיכרון (בעיקר על רקע דמותה ההירואית והטראגית של חנה סנש), והוא אף משולב כשיר תפילה בבתי כנסת פלורליסטיים.

השיר הקצרצר והפשוט מתאר בדרך מופלאה את עוצמתה של "תפילת האדם", המוצבת ברשימה אחת לצד איתני הטבע הגדולים: החול, הים, השמים. השיר אף מקביל בין קולותיו וביטויו של הטבע ('רשרוש של המים', 'ברק השמים') ובין תפילת האדם, שהיא כביכול – ביטוי טבעי, ראשוני, של הקיום. וכולם כאחד (כולל אפשרות התפילה עצמה) תלויים בתפילה: אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם ... (כביכול - תפילה גם על עצם האפשרות להתפלל).

שאלות מנחות:

1. האם זהו שיר תפילה? על מה התפילה?

2. מהו היחס בין האדם ובין כוחות הטבע, לפי השיר?

3. השיר נכתב כנראה בשעת טיול על שפת הים של קיסריה (בקיבוץ שדות-ים, שבו חיה המשוררת), ומכאן שמו. מה לדעתכם היו המראות והתחושות שליוו אותה, שהובילו לכתיבת השיר?

4. על פי המסורת, יש מצווה לברך בשעה שרואים תופעות טבע מיוחדות (ברכות הראייה). כך, למשל, כשרואים: ברק, הרים גבוהים מאוד, נהרות גדולים מאוד וכד', יש לברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית."

ומי שרואה את הים הגדול (הים התיכון) מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל".

מה ניתן ללמוד מכך על תפקיד הברכות?

3. הלכות תפילה \ הרמב"ם (משנה תורה, ספר אהבה, פרק א' ופרק ד')

פרק א'

א  מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְפַּלַּל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג,כה):  מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ הִיא תְּפִלָּה. וְנֶאֱמָר "וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם" (דברים יא,יג); אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב, זוֹ הִיא תְּפִלָּה. 

וְאֵין מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא מִשְׁנֵה הַתְּפִלָּה הַזֹּאת מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לַתְּפִלָּה זְמָן קָבוּעַ מִן הַתּוֹרָה ...

ב  אֵלָא חִיּוּב מִצְוָה זוֹ, כָּךְ הוּא: שֶׁיְּהֶא אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם, וּמַגִּיד שְׁבָחוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל צְרָכָיו שְׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן בְּבַקָּשָׁה וּבִתְחִנָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שְׁבָח וְהוֹדָיָה לַה' עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לוֹ:  כָּל אֶחָד כְּפִי כּוֹחוֹ.

ג  אִם הָיָה רָגִיל, מַרְבֶּה בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה; וְאִם הָיָה עֲרַל שְׂפָתַיִם, מְדַבֵּר כְּפִי יָכְלוֹ וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה.  וְכֵן מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ. יֵשׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְפַּלֵּל פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְהַכֹּל הָיוּ מִתְפַּלְּלִים נֹכַח הַמִּקְדָּשׁ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, עַד עֶזְרָא.

ד  כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, נִתְעָרְבוּ בְּפָרַס וְיָוָן וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְנֻלְּדוּ לָהֶם בָּנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִים; וְאוֹתָן הַבָּנִים נִתְבַּלְבְּלָה שְׂפָתָם, וְהָיְתָה שְׂפַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְעֹרֶבֶת מִלְּשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר, אֵינוּ יָכוֹל לְדַבַּר כָּל צְרָכָיו בְּלָשׁוֹן אַחַת אֵלָא בְּשִׁבּוּשׁ ... ה  וּמִפְּנֵי זֶה, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן מִתְפַּלֵּל, תִּקְצַר לְשׁוֹנוֹ לִשְׁאֹל חֲפָצָיו אוֹ לְהַגִּיד שְׁבָח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁיְּעָרַב עִמָּהּ לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ כָּךְ, עָמְדוּ וְתִקְּנוּ לָהֶם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עַל הַסֵּדֶר.

ו  ... כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֲרוּכוֹת בְּפִי הַכֹּל, וְיִלְמְדוּ אוֹתָם בִּמְהֵרָה, וְתִהְיֶה תְּפִלַּת אֵלּוּ הָעִלְּגִים תְּפִלָּה שְׁלֵמָה, כִּתְפִלַּת בַּעַל הַלָּשׁוֹן הַצֶּחָה.  וּמִפְּנֵי עִנְיָן זֶה, תִּקְּנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַתְּפִלּוֹת הַסְּדוּרוֹת בְּפִי כָּל יִשְׂרָאֵל ...

ז  וְכֵן תִּקְּנוּ שֶׁיְּהֶא מִנְיַן הַתְּפִלּוֹת, כְּמִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת ...

י  נִמְצְאוּ הַתְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם – שָׁלוֹשׁ: עַרְבִּית וְשַׁחְרִית וּמִנְחָה; וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים – אַרְבַּע: שָׁלוֹשׁ שֶׁלְּכָל יוֹם וּתְפִלַּת הַמּוּסָפִין; וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים – חָמֵשׁ, אַרְבַּע אֵלּוּ וּתְפִלַּת נְעִילָה.

יא  תְּפִלּוֹת אֵלּוּ, אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן, אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן: אִם רָצָה אָדָם שֶׁיִּתְפַּלַּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף, כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת.  לְפִיכָּךְ צָרִיךְ שֶׁיְּחַדַּשׁ דָּבָר בַּתְּפִלָּה ...

פרק ד'

א  חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּפִלָּה, [וביניהם] – כַּוָּנַת הַלֵּב.

טו  כַּוָּנַת הַלֵּב – כֵּיצַד? כָּל תְּפִלָּה שְׁאֵינָהּ בְּכַוָּנָה, אֵינָהּ תְּפִלָּה; וְאִם הִתְפַּלַּל בְּלֹא כַּוָּנָה, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. מָצָא דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת וְלִבּוֹ טָרוּד--אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלַּל, עַד שֶׁתִּתְיַשַּׁב דַּעְתּוֹ. לְפִיכָּךְ הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ, וְהוּא עָיֵף אוֹ מֵצֵר, אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלַּל, עַד שֶׁתִּתְיַשַּׁב דַּעְתּוֹ ...

טז  כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה? שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחְשָׁבוֹת, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה; לְפִיכָּךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לְכַוַּן אֶת לִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלַּל, בְּנַחַת וּבְתַחֲנוּנִים. וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂאוּי, מַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ; לְפִיכָּךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר ...

שאלות מנחות:

  1. לפי הרמב"ם, מהי מצוות התפילה במקורה?
  2. מתי ומדוע התקבעה התפילה, והפכה ל"סידור"?
  3. כיצד ניתן לשמר את הממד האישי בתפילת הקבע, לפי הרמב"ם? (שתי דרכים)

כְּמוֹ תְּפִלָּה

מאת: אֵהוּד מָנוֹר

 

כָּל מִלָּה

שֶׁנִּלְחֶשֶׁת, שֶׁמּוּשֶׁרֶת

כָּל מִלָּה

שֶׁנִּשְׁבֶּרֶת בְּסוֹפָהּ

הִיא תְּפִלָּה

כָּל מִלָּה

שֶׁהַלֵּב בּוֹכֶה וְנֶאֱנָח

אֶל בַּיִת רָחוֹק, אוֹ חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁכַּח

בְּכָל שָׂפָה

הִיא תְּפִלָּה

 

אוּלַי הָאֵל מֵעַל

אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלָל

אֶת מָה שֶׁפִּינוּ מְמַלְמֵל

אֲבָל תְּפִלָּה לָאֵל

מְשַׁנָּה אֶת מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל

 

זוֹ תְּפִלָּה

שֶׁנִּמְשֶׁכֶת כָּל הַדֶּרֶךְ

זוֹ תְּפִלָּה

מְדַבֶּרֶת וְעוֹשָׂה

זוֹ תְּפִלָּה

שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי

תְּפִלָּה לִשְׁלוֹם אֲהוּבִי לִשְׁלוֹמִי

אוֹתָהּ אֶשָּׂא

עַד סוֹף מַסָּע

 

אוּלַי הָאֵל מֵעַל...

 

יֵשׁ תְּפִלָּה

שֶׁפּוֹתַחַת אֶת הַבֹּקֶר

יֵשׁ תְּפִלָּה

שֶׁנּוֹעֶלֶת אֶת הַיּוֹם

תְּפִלָּה לָאוֹר

לַחֹם

וְלַשָּׁלוֹם

אקו"ם - שומרים על המוסיקה
לרשימה
קריטריון זה מתייחס ל:
רמת הביצוע
שדה חובה
1234
לפתיחת
המחוון