פרשנות

השיר "כמו תפילה", שנכתב על ידי אהוד מנור, הוא שיר תפילה מודרני של אדם מתפלל המבטא  את תחושותיו ומאווייו באופן ישיר לנוכח אלוהים או בלעדיו כצורך אנושי בסיסי. זוהי תפילה ספונטאנית הנובעת מהלב ומביעה את רגשות היחיד – להבדיל מתפילה מנוסחת מראש בסידור התפילה. זה עשוי אולי להסביר את הכותרת המהוססת מעט, "כמו תפילה". ולא 'תפילה ממש'...

השיר מתאר את כוחן של המילים היוצאות בכוונה גדולה מהלב ואת כוחו של היחיד לבטא אותן באופן ישיר ולא באופן מסודר ומאורגן (וזה בעצם כוחן). הבית הראשון חוזר שוב ושוב על הצירוף "כל מילה ש- ... היא תפילה". והמלים הללו יכולות לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות: בלחש, בשירה, בשבר, באנחה, בבכי. ניתן לראות את המנעד הרחב של רגשות ודרכי ביטוי הנכללים בתופעת התפילה, לפי השיר.

במשפט "כל מילה שנשברת בסופה, היא תפילה" מציע מנור הגדרה מעניינת ומפתיעה לתפילה. כל התפרצות פנימית, כנה, עמוקה (מתוך כאב וייאוש, אך גם מתוך התרגשות ושמחה) – היא ביטוי של תפילה. דברים ברוח זו ניתן למצוא רבות בספר תהילים, שעליו מבוססות רבות מהתפילות בסידור התפילה. למשל, למשל בפסוק הנקרא מספר פעמים ביום (במזמור "אשרי יושבי ביתך"): "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמ"ה,18), או "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נ"א,19). ובלשון חכמים שדרשו את הפסוק מקריאת שמע: "ולעבדו בכל לבבכם" – איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר: זו תפילה (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף ב,א).