קריטריון זה מתייחס ל:
הסיגד – חג של כולם?
בניגוד להרהוריו של הכותב הקודם, לפניכם כתבה המסקרת את היחס לחג בקרב החוגגים, ואת הקריאה להרחבתו.
הסיגד – חג של כולם?
בעדה האתיופית היו רוצים לראות את החג הופך רחב יותר, במיוחד בהיותו כולל כמה רעיונות כלל-ישראלים, ובראשם רצונו של העם היהודי לשוב לציון, ולהיבנות בה.
מעבר לכך, לחג גם פן חברתי, המדגיש ערכים כשיתופיות, עזרה לזולת וסולידריות - זאת לאור הסיוע ההדדי שהעניקו יהודי אתיופיה אלו לאלו בדרכם הארוכה לנקודת ההתקבצות והחגיגה.
גם פן דתי קיים, בהיותו החג יום של כפרת עוונות וקבלה מחדש של עול מלכות שמיים. "זהו חג של כולם" כמו שאמרה אחת החוגגות, בת העדה האתיופית.
"כמו שאנו חוגגים את כל החגים, ראש השנה והשאר, אז גם זה צריך להיות חג של כולם." משתתפת שאינה מבני העדה אמרה: "זה אמור להיות חלק מכולנו.
צריך לבוא ולהשתתף ולהראות שבעצם כולנו עם אחד, ויש חשיבות לכולם."
כאמור לעיל, בשנת 2008 החליטה הכנסת על הסיגד כחג ישראלי. היום מצוין ונחגג בדרכים שונות במערכת החינוך ובמרחב הציבורי, וניתן לקבל במועד זה יום חופש מן העבודה (כיום בחירה). היה זה חלק ממהלך ציבורי נרחב, שהתקיים במשך שנים רבות, להכרה של הממסד בקהילה ובמנהגיה, וכלל בין היתר פנייה לרבנות הראשית לישראל ב-2008 להפוך את הסיגד ליום חג בלוח השנה היהודי (כמו פורים, שהוא חג שהחל כחג של קהילה יהודית אחת והיה לחג לאומי). בקשה זו לא התקבלה. למעשה, גם הקסים, שהיו מנהיגי קהילות ביתא-ישראל באתיופיה וניהלו את טקס הסיגד, אינם מוכרים על ידי הרבנות. בכך ניתן לראות שמדובר בתהליך מתמשך של מאבק להכרה ולהשתלבות, שטרם הגיע לסיומו.
1. מדוע סברו המרואיינים, לפי הכתבה, ש"חג הסיגד צריך להיות חג של כולם". ומה דעתכם, האם זה גם החג שלכם? נמקו. (חשבו על ימים נוספים בלוח השנה שניתן לראות בהם מועד של חלק בלבד מהעם).