להיות בת/בר מצווה בעולם משתנה!

גיל ההתבגרות הוא גיל מיוחד בכל תרבויות העולם – שלב בחיי האדם שבו הוא הופך מילד לבוגר, שלב שבו הוא מקבל יותר אחריות על חייו על דרכו בחיים, ומצטרף כחבר בקהילה ובחברה שבה הוא חי. מכאן גם חשיבותו של גיל זה מבחינת עיצוב זהותם ואישיותם של הנער והנערה.

בתרבות היהודית גיל ההתבגרות מתבטא גם במה שמכונה "קבלת עול מצוות", ובקיצור: בר (בארמית: בן) מצווה או: בת מצווה – הבן מגיל 13, והבת כבר מגיל 12. ביטוי זה אינו מציין רק את שם הטקס או האירוע החגיגי – שהתפתח ואף השתנה לאורך ההיסטוריה – אלא את עצם מעמדם של הנער או הנערה בשלב זה בחייהם. בחברה מסורתית ודתית הכוונה היא שהנער/ה עומדים ברשות עצמם (ולא רק ברשות הוריהם), ומחויבים בעצמם בעשיית מצוות. מכאן המנהג שהאב קורא בבית הכנסת את הברכה: "ברוך שפטרני מעונשו של זה", כלומר – ההורים אינם נושאים עוד בעונש על חטאי בנם, אלא הוא עצמו נושא באחריות מלאה למעשיו. 

אולם הביטוי "בר מצווה" עשוי להיקרא גם במובן רחב וכללי יותר – להיות 'בר ציווי', כלומר: מי שניתן לציווי ולקבלת אחריות. בני המצווה – בנות ובנים כאחד – הם אפוא מי שעולים מדרגה ברמת מחויבותם והתחייבותם בכללי התנהגות, בקודים חברתיים, בחוקי מדינה וכד', מתוך הכרה בחירותם ובאחריותם האישית.