פרשנות ופענוח הטקסט

אגדה זו נוצרה במציאות של בית המדרש, שבו לימוד התורה הוא הדבר החשוב ביותר. יתכן שהסיבה שאיש לא בא לבקר את התלמיד החולה הייתה שחבריו חשבו שביקור חולים הוא בזבוז זמן, זמן שנועד כולו לעיסוק בתורה.  אפשרות אחרת היא שחבריו בלהט לימודם אפילו לא שמו לב להיעדרו, או שלא ידעו על מחלתו ואף לא טרחו ולא התאמצו לבדוק את הסיבה להיעדרות. כך או אחרת, באוירה זו של התעלמות ואולי גם ניכור, היה במעשה של רבי עקיבא משום חידוש: ביקור חולים הינו מעשה חשוב כמו לימוד תורה. ובסיומו של הביקור, כשראה את ההשפעה המיטיבה שהייתה לו על החולה הוא מקצין את גישתו – מי שנמנע מביקור אצל החולה (בנימוק שלימוד התורה חשוב יותר) נחשב לרוצח, שכן הביקור עשוי להבריא את החולה ולהצילו ממוות.

עם זאת, אפשר לקרוא את האגדה גם מחוץ להקשר ההיסטורי והתרבותי של ר' עקיבא ותלמידי חכמים העוסקים בתלמוד תורה. אפשר לראות כאן פשוט סיפור עצוב על תלמיד חולה שחבריו ללימודים מתנכרים לו (אולי הוא לא "מקובל" מספיק אצל החבר'ה...), ומנגד - מורה שדואג לתלמיד ובא לבקרו, ומהווה בכך גם מופת לאחרים. המורה אף מוחל על כבודו ומסדר את חדרו המוזנח של החולה, שהיה אולי אדם בודד, ולא רק בלתי מקובל בחברה. קריאה כזאת של האגדה מאפשרת לנו להראות את הרלוונטיות שלה לחיי התלמידים ולחיינו שלנו בכל מקום ובכל זמן.