קריטריון זה מתייחס ל:
שילוב תהליכים רגשיים, ערכים, כישורי חיים ומיומנויות
בתרבות יהודית-ישראלית
רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ והניצול הרומאי
מדרש קהלת רבה, יא' , א'
תהליך למידה, הוראה וחשיפה לתוכן לימודי מעורר בקרב התלמיד ואצל אנשי החינוך תחושות, רגשות, אסוציאציות, חוויות אישיות ודילמות ערכיות המשפיעות על התהליך.
הבנה זו מחדדת את המודעות לרגשות המתעוררים ולעמדות המתעצבות ביחסי הגומלין בתהליכי הוראה למידה: בין איש החינוך לבין עצמו בתהליך ההוראה, בין התלמיד לבין עצמו בתהליך הלמידה, בין איש החינוך לבין התלמיד ובין איש החינוך או התלמיד לבין הידע. כאשר התהליך הרגשי והתהליך הפדגוגי מתגבשים לכדי ידיעה שלמה מתרחשת "למידה משמעותית" (להרחבת הידע, קראו את "פסיפס").
האגדה על רבי רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ והניצול טומנת בחובה ערכים רבים שלעיתים מתנגשים זה עם זה ומעמידים את הגיבורים במבחן מוסרי מיוחד.
התלמידים מוזמנים לדון במגוון ערכים ולהתנסות במיומנויות ובכישורי חיים, לחפש ולמצוא את עצמם בתוכן הנלמד ולהתנסות בתהליך של בירור ובחירה בד בבד עם בחינת הרלוונטיות לחייהם.
מטרות השיעור:
(מתוך המתווה לשילוב תהליכים רגשיים, ערכיים חברתיים וכישורי חיים בתחומי הדעת).
לחצו על החיצים האדומים בכדי לקבל הסבר למורה
תחילה, למדו את יחידת ההוראה, ולאחריה או במסגרתה תוכלו לשלב את מערך השיעור שלפניכם, המשלים את לימוד המקור מבחינת ההיבט הרגשי וכישורי חיים.
מערך השיעור
הנושאים והערכים העולים מהטקסט הם: כבוד האדם, מנהיגות, בין אדם לחברו, אחד מול רבים, חמלה, חסד, אחריות חברתית ואישית, נתינה, קבלת החלטות, עזרה לזולת, אדם נברא בצלם, שוויון.
לפני הדיון בערכים שנבחרו, ניתן לערוך דיון בכיתה על הערכים העולים מהטקסט.
כישורי חיים המקדמים את הערכים שנבחרו (ראו טבלת ערכים, כישורי חיים ומיומנויות).
במדינת ישראל כבוד האדם הוא ערך יסוד. בשנת 1992 נחקק בכנסת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", ובו מפורט על מה צריך לשמור על מנת שלא לפגוע בכבודו של אדם. בין השאר קובע החוק:
"אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם. (סעיף 2 ), כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו". (סעיף 4).
המילה העברית כבוד משמשת בשלושה הקשרים ומובנים שונים, שפעמים רבות מתורגמים למונחים שונים בשפות אחרות:
המושג "כבוד" הוא בעל משמעות רבה כבר במקרא. האל עצמו נקרא בספר תהילים "מלך הכבוד" (פרק כד). כבוד זה מועתק לאדם כפועל יוצא מבריאתו בצלם האל והיותו הנכבד שבברואים. בכל אדם טמון "יסוד אלוהי", דבר-מה שהועבר אליו מהאל, ולפיכך יש לכבד כל אדם באשר הוא אדם בכל מקום ובכל זמן.
הקשר בין הפגיעה בכבודו של אדם ובין צלם אלהים שבו מתבטא גם במערכת המשפט בימינו. השופט העליון אהרון ברק קבע באחת מפסיקותיו: "כבוד האדם פירושו שלא לבייש את צלם האלוהים שבאדם. אכן, כבוד האדם – או כפי שהוא מכונה "כבוד הבריות" – הוא ערך מרכזי ביהדות".
בספרות חז"ל מועתק ערך הכבוד אל תחום היחסים שבין אדם לחברו. במסכת אבות מודגש ערך כבוד האדם שוב ושוב. בהשראת הפסוק בספר ויקרא "ואהבת לרעך כמוך" נטבעה האמרה: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (אבות, ב', י') וגם "איזהו המכובד – המכבד את הבריות" (אבות ד', א').
בספרות חז"ל יש דוגמאות רבות לסיפורים של התנהגות בכבוד או באי-כבוד. דוגמה מפורסמת במיוחד היא האגדה על "קמצא ובר קמצא", המשקפת יחסי אנוש עכורים וחוסר מנהיגות ערב חורבן הבית השני.
אחד האירועים ההיסטוריים הגדולים אשר המחישו לעולם הדמוקרטי את ההכרח לשמור על ערך כבוד האדם היה שואת יהודי אירופה, שהתרחשה בימי מלחמת העולם השנייה.
בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אשר נחתמה בשנת 1948 בעצרת האומות המאוחדות, נבחר ערך כבוד האדם כערך היסודי והבסיסי מכולם: "הואיל והכרה בכבוד הטבעי לכל בני משפחת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי ניתנות להפקעה הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם; הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות [...] לפיכך מכריזה העצרת באוזני כל באי העולם את ההכרזה הזאת בדבר זכויות האדם [...] לכל העמים והאומות, כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח, דרך לימוד וחינוך, יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו [...]".
(ערך זה לוקט מספר הלימוד "להיות אדם" לכיתה ט', פרק רביעי: "כבודו של האדם")
הסבר נרחב למושג "כבוד" ראו בקישור הזה כחלק יחידת לימוד לכיתה ט'.
קבלה עצמית וביטחון עצמי, קבלת האחר, הכרה בערכו של האחר (השונה ממני: הזר, החלש ממני בכישורים כלשהם, הוא יכול להיות בן גילי, מבוגר ממני), סובלנות, הקשבה, התעניינות, סקרנות, אמפתיה, התמודדות עם תסכול, ויתור לאחר, נתינת מקום לדעה שונה משלי, יכולת ויתור ופשרה.
להיות אחראי פירושו להפעיל שיקול דעת, להתייחס ברצינות למה שאנו אומרים (או נמנעים מלומר), לדרך שבה אנו מתנהגים, לאֵמון שאחרים נותנים בנו ולמילוי התפקידים וההתחייבויות שקיבלנו על עצמנו.
למילה "אחריות" שלוש הגדרות במילון:
בין שלוש ההגדרות האלה ישנו קשר – כולן נוגעות למחויבותו המוסרית של האדם. בדרך כלל אחריות קשורה גם לאפשרות לקבל גמול (שכר או עונש) ולחוש סיפוק או אשמה. במישור המשפטי, האדם אחראי למעשיו כל עוד אפשר לשפוט אותו על כך (ככלל, לא לפני גיל 13).
הבחנה חשובה נוספת שיש להבחין כאן היא בין אחריות אישית (של האדם לחייו ולתוצאות מעשיו) לאחריות חברתית (כלפי האחר, החברה והסביבה).
אחריות האדם מתבטאת במקורות רבים במסורת היהודית והכללי.
כבר הפסוק בספר בראשית מתאר את המשימה שהטיל האל על האדם: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב', 15). הנושא עולה בהרחבה אצל חז"ל, לדוגמה, במשנָה: "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?" (מסכת אבות, א', י"ד), והוא שב ונדון אצל הוגי דעות רבים בכל הזמנים, ובייחוד בימינו, בנוגע ליישום הערך בעולם המודרני.
קישור להסבר נרחב למושג "אחריות", ראו ביחידת ההוראה "בִּשְבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם".
מודעות עצמית, אכפתיות, הצבת מטרות, תחושת מסוגלות, יוזמה, גמישות מחשבתית.
פילוסופים וחוקרים רבים ניסו להבין ולהגדיר את המושג "מנהיגות". לכן ישנן הגדרות מגוונות ורחבות.
מילון א. אבן שושן מגדיר את המילה מנהיגות כך: "א. ראשות, עמידה בראש ציבור או מפלגה או תנועה; ב. חבר האנשים המנהלים ציבור או מפלגה; ג. יכולת שליטה באנשים והנהגתם".
גישות בולטות בתחום חקר מנהיגות מתייחסות לשני מרכיבים עיקריים: גישה אחת – גישת התכונות, מתייחסת למנהיג, כאשר המנהיג הוא אדם שניחן בתכונות מולדות יוצאות דופן, שמכוחן הוא משפיע; גישה שנייה – הגישה המצבית, מתייחסת למצב, כאשר הנסיבות, ולא התכונות או המאפיינים של המנהיג, הן הקובעות את ההשפעה. כיום, חקר המנהיגות מתמקד בגישה שלישית, הרואה במנהיגות יחסי גומלין בין מנהיגים לבין מונהגים. תופעת המנהיגות נובעת מהתייחסות סובייקטיבית כלשהי ליחסי הגומלין, ומסבירה מדוע אדם מסוים ייתפס ויוכר כמנהיג (ויקיפדיה).
בשל ייחוס תכונות יוצאות דופן המיוחסות למנהיג, הוא נתפס גם כדמות מופת. דמות מופת היא דמות פורצת דרך המשפיעה על המדינה, החברה, העם והתרבות. היא מטביעה חותם, משמשת מודל לחיקוי, בעלת חזון וכריזמה ופועלת על פי ערכים שהם אבן דרך בהתנהגות חברתית.
תכונות אלו הן דוגמה אישית לתפיסת עולם, להתנהגות ולתרומה בתחום החברתי, התרבותי ומדיני וכיו"ב.
הקשבה לעצמי, ביטחון עצמי, אומץ, נכונות ליטול סיכונים, מודעות עצמית, אסרטיביות, יכולת משא ומתן, זיהוי בעיה, ניהול רגשות, ויסות ואיזון ריגשי, תקווה, אופטימיות, התמודדות עם קשיים ואתגרים, תקשורת אישית, הקשבה, קבלת החלטות, תכנון לעתיד, יכולת לפתור בעיות, תחושת מסוגלות.
לחצו על החיצים האדומים בכדי לקבל הסבר למורה
לאחר שלמדתם את הטקסט, חשבו על המחשבות והרגשות שהטקסט מעלה בכם כגון:
ערכים, כישורים ומיומנויות הבאים לידי ביטוי בטקסט הנלמד
לפניכם שלוש טבלאות המרכזות התייחסויות לשלושת הערכים הנבחרים באגדה.
הטבלה מאגדת ערכים, כישורים ומיומנויות שנבחרו ממגוון רב, ונועדה לברר את תפיסות העולם של הלומד.
שוויון בין בני אדם ("אדם נברא בצלם")
הכרה בערכו של האחר, כל אדם שווה לאדם אחר (השונה ממני, חלש ממני וכד')
הקשבה והתעניינות
מתן מקום לדעה שונה משלי
קבלת האחר
דוגמאות למורה: יחס כלפי אדם השונה מאיתנו במזונו, בלבושו או במנהגים אחרים.
אמפתיה
למורה: האמפתיה מתבטאת בהבנה עמוקה למצבו הנפשי של הזולת ובכך שהוא ירגיש שאינו לבד.
ערכים, כישורים ומיומנויות המתבטאים באגדה
בירור תפיסות עולם וביטוין בעולמו של הלומד
אכפתיות ואחריות (אישית וחברתית)
דוגמאות למורה: כאשר צריך להתארגן לקראת שינה, הכנת שיעורי בית, הגעה בזמן לביה"ס, עזרה לזולת בעת מצוקה, התנהלות זהירה בכביש.
יוזמה
ערכים, כישורים ומיומנויות המתבטאים באגדה
בירור תפיסות עולם וביטוין בעולמו של הלומד
תחושת מסוגלות
הבעת דעה אישית ועמידה על שלי
אילו ביטויי כבוד, אחריות ומנהיגות מתבטאים בכיתה שלנו בבית הספר?
(דוגמאות: בשיעור היום, בוועדות שונות, בעזרה בשיעורי בית, בהתנדבות, במועצת תלמידים, בפעילויות לתרומה).
בחרו כישור חיים אחד שהתחברתם אליו, שמתבטא בערך שלמדנו, וחשבו כיצד ניתן ליישמו בחייכם בבית, בסביבה ובבית הספר?
דוגמה ל״כישור חיים״:
אחריות – כיצד תתנהגו באחריות בשיעור? (להקשיב, לאפשר לאחרים ללמוד, לשמור על החפצים של האחר, לכבד ולחלוק ציוד, לשים לב לחבר בצרה...)
כיצד תתנהגו באחריות בזמן ההפסקה? (לשתף חבר במשחק, להתחלק בזמן חצר, לחזור לכיתה בצלצול…)
קבלת האחר (כבוד) – הכרה בערכו של האחר (בן גילי, מבוגר ממני, בעל סמכות, שונה ממני)
כיצד מתבטא כבוד של אדם כלפי אחר?
דוגמאות למורה: לדבר בכבוד לאחר, לפנות מקום למבוגר באוטובוס, לקבל את דברי חברי גם כשאיני מסכים איתו.
משחקים בהפסקה – חשבו איך נוכל לכבד זה את זה בזמן המשחקים בהפסקה בחצר או במשחקים אחרים כגון משחקי קופסה? כאשר אנחנו מפסידים במשחק? כאשר אין בינינו הסכמה בזמן המשחק