מקורות נוספים

תָּנוּ רַבָּנַן (שָׁנוּ חֲכָמִים): לֹא יְסַקֵּל (יְסַלֵּק, יְנַקֶּה) אָדָם מֵרְשׁוּתוֹ [אֲבָנִים] לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

וּמָצְאוּ חָסִיד אֶחָד.

אָמַר לוֹ:"רֵיקָה! מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרָשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ לְרָשׁוּת שֶׁלְּךָ?"

לִגְלֵג עָלָיו.

לְיָמִים נִצְרַךְ לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאוֹתוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכשׁל בְּאוֹתָן אֲבָנִים.

אָמַר: יָפֶה אָמַר לִי אוֹתוֹ חָסִיד 'מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרָשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ לְרָשׁוּת שֶׁלְּךָ?'

(תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ, עמוד ב)