בין רשות היחיד ורשות הרבים – לומדים על רַבִּי יַנַּאי וסיפורים אחרים

עיקרון מוסרי ומשפטי זה שהסיפור מלמד מיוחס לאמורא הארץ-ישראלי הנודע, ריש לקיש, ועניינו: בטרם תבקר/י ותוכיח/י את זולתך, עליך לוודא שאת/ה עצמך בסדר! נטיות השורש קש"ט בארמית פירושן בדרך כלל קשור בנאמנות לאמת, תוכחה, ביקורת. בהטיות בעברית השורש קשור לקישוט, ייפוי. גם מובן זה – בעקיפין – מתחבר לניסיון לתקן ולשפר את המציאות. (יופי בעברית אינו רק ברמה האסתטית, אלא הוא עשוי להתייחס גם לתכנים מופשטים ולערך האמת של דברים, כפי שהמורה עשוי למשל לשבח את תלמידו שתשובתו 'יפה', במובן של תשובה טובה ונכוחה.)

לפנינו אפוא עיקרו חשוב בתורת תיקון העולם והאדם: התיקון ("הקישוט") כלפי חוץ חייב להתחיל בתיקון פנימה, ושניהם כאחד הם ביטוי ומימוש של אחריות האדם ומקומו המרכזי בעולם, עד כי כביכול "בשבילו נברא העולם" כולו. ומכאן גם גודל האחריות.

המקור ביחידה (ובספר הלימוד) מחולק לארבעה חלקים, כדי לסייע בלמידה, להגביר את הדרמה בקריאת הסיפור ולאפשר דיון מושכל ומדורג בכל אחד מן החלקים בנפרד.

חלקים 1-2 מתייחסים לסיפור במספר מערכות (או 'תמונות'), חלק 3 הוא דיון תלמודי בעקבות הסיפור. קטע 4 הוא ציטוט מן המשנה ממסכת סנהדרין המלווה את כל ספר הלימוד "להיות אדם". העמדתה בהמשך לסיפור מסייעת בהבנתה בהקשר של אחריות האדם.

בדפי העבודה בדף היחידה מוצע המקור בחלוקה לתתי-חלקים קטנים אף יותר, בצירוף שאלות להבנה ולדיון בסוף כל קטע.

נתקדם גם כאן צעד צעד, ובתוך הדברים נתייחס בעקיפין לרבות מהשאלות בספר (עמ' 198).

הסיפור שבמרכז מקור זה מספר על שני אנשים שאין ביניהם לכאורה כל קשר, אך מתברר ששניהם חטאו באותו ליקוי – רכושם הפרטי ('רשות היחיד') חודר אל 'רשות הרבים' (ראו במושגים) ופוגע בציבור. האחד אנונימי, אדם פשוט מן השורה, המכונה בסיפור "אָדָם אֶחָד"; והשני (המופיע למעשה ראשון בסיפור) – נזכר בשמו ובתוארו: רַבִּי יַנַּאי, רב חשוב ושופט ידוע בעיר ציפורי, שהייתה מן הערים הגדולות והמרכזיות בארץ ישראל באותם ימים. (על רַבִּי יַנַּאי קראו באישים.)

מתוך התפתחות העלילה הולך ומתברר (לנו הקוראים, ובתוך כך גם לר' ינאי) שהבעיה אצל האדם הפשוט נכונה כנראה גם לרב החשוב, אלא שהוא היה עיוור לה כל הימים. וכך משפטו של האיש הפשוט לפני ר' ינאי הופך לאורך הסיפור למעין משפט עצמי וחשבון נפש של ר' ינאי עצמו.