קריטריון זה מתייחס ל:
הרחבה לפתיחה
בפרק הקודם (החמישי) אפיינו גישה מעין זו כאינדיווידואליזם; בפרק זה ננסה לבחון את שאלת האחריות החברתית בעולם אינדיווידואליסטי – הן במסורת המחשבה המערבית והן במסורת היהודית. הדיון יצא מתוך שאלות פילוסופיות וכלליות אל חיינו האישיים ואל דמותה של החברה שבה אנו חיים, והמקום של כל אחד מאיתנו בתוכה.
הפרק בספר הלימוד מקיף ביותר, וביחידה זו נתמקד בעיקר במקור התלמודי כנקודת מוצא למקורות נוספים בפרק, המאירים ומעמיקים את השאלות והערכים העולים מתוכו. (אפשר לראות במהלך שביחידה זו מעין יצירת דף תלמוד חדש, שבמרכזו הסוגיה התלמודית הקלאסית, וסביבו ילכו ויצטברו מקורות מסוגים שונים ומתקופות וארצות שונות, שיאירו ויעמיקו את לימוד הסוגיה ואת חיבורה אלינו ולימינו.
"כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי"
כמו כל אחד מפרקי הספר, גם פרק זה יוצא משורה אחת במשנה ממסכת סנהדרין "לפיכך נברא האדם יחידי". ואכן, הגענו לשורה החותמת את הדיון בבריאת אדם הראשון במסקנה הבאה, שאפשר גם לראות בה גם מעין תשובה נוספת (חמישית) לשאלה, מדוע נברא אדם יחידי: "לְפִיכָךְ לכָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹמַר: בִּשְבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם."
אולם קביעה זו מפתיעה ובעייתית לכאורה. האם אין בכך כדי לטפח אדם אנוכי (אגואיסטי) ומרוכז בעצמו? הרי אבן יסוד בחיי אדם ובבניית חברה היא ההכרה בעובדה שהאדם הוא יצור חברתי (אריסטו), שהוא אינו חי לבדו והעולם אינו חג סביבו בלבד. כיצד, אם כך, עלינו להבין את דברי המשנה? הייתכן שהעולם נברא למען אדם יחיד?! מה עוד שקביעה זו סותרת לכאורה את הערכים העיקריים שנלמדו בחלקה הראשון של אותה משנה עצמה (כגון שוויון בין בני האדם, או החובה להציל בני אדם אחרים)?