קריטריון זה מתייחס ל:
פרשנות הטקסט
מה מייחד את היהודים, וכיצד אפשר להבין את המשכיות קיומם במשך אלפי שנים, כאשר עמים עתיקים אחרים – גדולים וחזקים מהם בהרבה – נעלמו מעל במת ההיסטוריה? רבים וטובים עסקו בשאלה זו לאורך ההיסטוריה, יהודים ושאינם יהודים כאחד, וענו על כך תשובות רבות, שונות ולעיתים גם משונות.
במקור הקצר שלפניכם מוצעת אחת התשובות שניתנו שוב ושוב במשך ההיסטוריה. בספר יהודים ומילים הסופר הישראלי עמוס עוז ובתו ההיסטוריונית פניה עוז זלצברג תרים אחר הקשר בין יהודים למילים במהלך ההיסטוריה והספרות היהודית. הם מבססים את הטענה ש'קו הרצף' היהודי אינו ביולוגי ואינו תלוי בדנ"א, אלא הוא מילולי, אורייני, תלוי בספרים ובלימודם. בכך הם חוזרים לדימוי המוכר המיוחס ליהודים זה מאות שנים, וכבר התקבע בקרב רבים – "עם הספר" (ראו במושגים).
הסיפור והספר הם העומדים בבסיס החינוך היהודי ומעודדים ילדים ומבוגרים כאחד לשאול שאלות ולחשוב באופן עצמאי על הטקסטים המכוננים, בכל דור ודור מחדש. הכותבים מציעים ליהודים המודרנים כיום להמשיך מסורת עתיקה זו ולכונן זהות יהודית לא על בסיס המשכיות משפחתית בלבד (קשר אתני) או המשכיות דתית בלבד, אלא על בסיס תרבותי, סביב הטקסטים הכתובים והשיח הבין-דורי על טקסטים אלו. לכל אחד הזכות להתייחס לכתבים, להקשיב להם, לדון בהם, להתווכח או להסכים עמם. בכך גם מתבטאת תפיסת יהדות כתרבות.
יתרה מזאת, כפי שנאמר בטקסט שלפנינו, עולם הטקסטים היהודי לא נחתם בעבר, אלא הוא מזמין כל אחד לחוות את דעתו, לחדש ולהציע רעיונות מקוריים משלו. עוז ובתו מתארים כיצד כל "תלמיד יהודי צעיר", נער בר מצווה או חתן מתבקשים להביא את עצמם לדיון הבין-דורי, גם אם "מיטב המוחות בהיסטוריה היהודית" צופה בהם "מן הספסל האחורי", ולכאורה כבר אין עוד מה להוסיף עליהם. דורות שלמים יושבים יחד "סביב אותו שולחן" ב"חדר סימבולי", והכתבים ולימודם המתחדש בכל דור הם החוליה המאחדת ביניהם. נראה שישנה משמעות סמלית גם לעובדה שהכותבים הם אב ובתו, המדגישים בכתיבתם המשותפת לא את הקשר המשפחתי-ביולוגי אלא את זיקתם המשותפת כלומדים (ומלומדים בזכות עצמם) לעולם המילים והרוח היהודי.
בית המדרש במנהרת הזמן
דברי עוז ובתו על היושבים על ספסלי בית המדרש הווירטואלי מהדהדים את האגדה התלמודית (מסכת מנחות, דף כט עמוד ב) שבה מסופר כי משה רבנו מבקש מהאל להכיר את רבי עקיבא, שחי דורות רבים אחריו וחידש דרך דרשנית מיוחדת בתורה. באמצעות 'מסע בזמן', משה מוצא את עצמו יושב בספסלים האחוריים בירכתי בית המדרש של רבי עקיבא וצופה בלימוד המתנהל בבית המדרש. הוא מתרשם מיצירתו הדרשנית של רבי עקיבא על התורה שהוא עצמו העניק לבני ישראל מאות שנים קודם לכן, אף שהוא עצמו מתקשה כביכול להבין את מהלך הלימוד. על אגדה זו תוכלו לקרוא באתר ספר האגדה.
(על פי תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג עמוד א)
עוז ובתו מדגישים שוב ושוב את הערך של החידוש אל מול המסורת בכל דור ודור ובכל אדם ואדם. גישה דומה, שמדגישה ומעצימה את מקומה של החשיבה העצמאית והחדשנות כמרכיב מרכזי ומהותי של הלימוד בבית המדרש מופיעה בסיפור בתלמוד הבבלי במסכת חגיגה. בסיפור רבי יהושע בן חנניה פוגש את תלמידיו רבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא ומבקש מהם לספר לו איזה רעיון או הלכה התחדשו להם בדיון בבית המדרש. התלמידים מנסים להוכיח את מסירותם לרבם ועונים לו: "תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין". רבי יהושע מסרב לקבל גישה זו ומתעקש לדעת איזו תורה חדשה למדו, שהרי "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש". לשיטתו, הלימוד בבית המדרש מבוסס על יצירה ומחשבה מקורית ומחדשת ואינו יכול להסתמך על שינון בלבד של מסורת שנמסרת מדורות קודמים.
בקהילות רבות נהוג שחתן בר המצווה או כלת בת המצווה נושאים דרשה לאחר שעלו לתורה בבית הכנסת או במסיבה שנערכת לכבוד הגיעם למצוות. כתיבת הדרשה היא חלק מההכנות לטקס או למסיבה, ונשיאתה בפני המוזמנים היא ביטוי לבגרות אינטלקטואלית ולהצטרפות לחברת הבוגרים. ישנם המקשרים את הדרשה האישית אל פרשת השבוע שאותה קוראים בבית הכנסת בשבת בר/בת המצווה של הילד, או לציון זמן מיוחד במעגל השנה הסמוך למועד זה. הדיון בטקסט בדרשת בר/בת המצווה מצרף את הנער או הנערה לדיון הרב-דורי שמייחד את העם היהודי. החשיבה העצמאית והעלאת השאלות על הטקסט מייחדת להם מקום משלהם באותו דיון מתמשך.
ארגז כלים לכתיבת דרשה
יחידת לימוד זו נועדה לעורר את המוטיבציה בקרב התלמידים לכתיבת דרשה לכבוד בר/בת המצווה שלהם, דרשה שתהיה בה גם נגיעה וחשיבה סביב מקורות יהודיים בכלל או סביב או פרשת השבוע שנקראת סמוך לתאריך בר/בת המצווה של התלמידים. ביחידה זו נזמין את התלמידים לגלות מה תאריך הלידה העברי שלהם בו יהיו לבני מצווה על פי המסורת ואיזו פרשה נקראת סביב תאריך זה, וכן נכיר להם את האפשרות לקרוא את הטקסטים העתיקים במבט עדכני ולהעלות שאלות משלהם על תכנים אלו. בין היתר, נפנה את התלמידים לעיון באתרים מגוונים שמציעים סיכום של התכנים של פרשות השבוע ונקודות מבט אקטואליות, ערכיות או יצירתיות על הפרשות.