נתחיל בקריאת המשניות.
הערה: נלמד בעיון ובאופן צמוד את משניות א', ג', ה'. הן מתארות מקרים שונים שמעט יותר קשים לפיצוח. לאחר שהתלמידים יבינו את העקרון נעבור ללימוד עצמי של משניות ב', ד', ו', ז'.
בהמשך לפתיחה נדגיש כי כל המשניות שנלמד כעת עוסקות במצבים שבהם יש לברר על מי האחריות לנזק ומתוך כך מי יהיה חייב (או פטור) בתשלום.
- נקרא את משנה א' עד עמדת רבי יהודה. ציירו קומיקס במחברת שידגים את המצבים השונים המופיעים במשנה א', ותוצאותיהם:
1. הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ
א. וּשְׁבָרָהּ
ב. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ.
2. נִשְׁבְּרָה כַּדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
א. וְהֻחֲלַק אֶחָד בַּמַּיִם,
ב. אוֹ שֶׁלָּקָה בַּחֲרָסֶיהָ
- לאחר מכן נקרא שוב החל מ"נשברה כדו" ועד "בחרסיה חייב" ונדון מחדש עם התלמידים - האם יש אפשרות גם להגיד שהאדם אינו חייב בנזק מסוג זה? ננסה לברר ולדמיין איתם מקרה בו האדם לא יהיה חייב בתשלום נזק, על אף שכדו נשבר ברחוב. אם התלמידים לא יצליחו לדמיין זאת לבד נתאר מקרה בו עברו מספר ימים או שהאדם יצא לחופשה וכלל לא ידע שכדו נשבר. האם אחריותו זהה? נאפשר לתלמידים לדון בכך.
- לאחר מכן נקרא את סוף המשנה, דעתו של רבי יהודה יחד עם פירושי המילים ונבין יחד עם התלמידים באיזה מקרים רבי יהודה סובר שהאדם חייב ובאילו מקרים שהאדם פטור.
- בכדי לסכם את שתי העמדות נעזר במושג תנא קמא ונראה כי תנא קמא סובר שהאדם חייב ואילו רבי יהודה סובר כי הדבר תלוי בידיעתו וכוונתו של האדם באשר לשבירת הכד שהניח ברשות הרבים.